הפסוק מפרט את ברכת הגמול: ה׳ יאהב, יברך וירבה את ישראל, ויברך את פרי הבטן ופרי האדמה - הדגן, התירוש והיצהר, ״שגר אלפיך ועשתרת צאנך״. רש״י מבאר ״שגר אלפיך״ - ולדות הבקר שהנקבה משגרת ומוציאה ממעיה, ו״עשתרת צאנך״ לפי מנחם מלשון מיטב הצאן וחוזק, ולפי אונקלוס עדרי הצאן. אבן עזרא מסביר ש״פרי בטנך״ הם הבנים, וש״דגן תירוש ויצהר״ הם עיקרי היבול, ומזכיר פירוש נוסף על מקור הכינויים לבקר ולצאן. הברכה חובקת את הפוריות בכל תחומי החיים: אדם, אדמה ובהמה.
ועשתרות. כמו עדרים ומפרש גדול היה בספרד והוציא טעם למה קראו העברים הבקר בשם אלף והצאן בעשתרות וכן היה מפרש הבעלים ועשתרות בעל המזל הצומח והעשירי ועוד לא די שיברך פרי בטנך כי לא יהיה בך עקר שאין זרעו מוליד וכן בבהמתך כי עוד תהיה בריא מכל מין חולי ידוע להיות כמנהג העולם וכל מדוי. שהיו חוץ המנהג: