דְּבָרִים ל״ד · י״ב

וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

במילים פשוטות

״ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל״. רש״י מבאר ש״ולכל היד החזקה״ - שקיבל את התורה בלוחות בידיו; ״ולכל המורא הגדול״ - ניסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא; ״לעיני כל ישראל״ - שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם. אבן עזרא מבאר ש״היד החזקה״ - פליאות הים, ו״המורא הגדול״ - מעמד הר סיני. הפסוק חותם את התורה כולה בשבח האחרון למשה: כל היד החזקה וכל המורא הגדול שעשה לעיני כל ישראל. משה מסיים את חייו ואת התורה כמי שחולל את המעשים הגדולים והנוראים ביותר - קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, ושבירת הלוחות. כל אלה נעשו ״לעיני כל ישראל״ - בגלוי ובפרהסיה, לעיני העם כולו. בכך נחתמת התורה: בהערכה לגדולתו של משה, המנהיג והנביא הגדול, שפעל למען ישראל בכוח ובאומץ עד רגעו האחרון, ולעולם לא קם כמותו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולכל היד החזקה. שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בַּלּוּחוֹת בְּיָדָיו:

ולכל המורא הגדול. נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (עי' ספרי):

לעיני כל ישראל. שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת לְעֵינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (דברים ט') וְהִסְכִּימָה דַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות ל"ד) - יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְכֹל יְדָא תַקֶפְתָּא וּלְכֹל חֵזְוָנָא רַבָּא דִי עֲבַד מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

היד החזקה. פליאות הים:

המורא הגדול. מעמד הר סיני:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[ולכל היד החזקה אלו תשע מכות].

ולכל המורא לשון מראה.

לעיני כל ישראל לפיכך האמינוהו.

שלימא סדרא דפרשת וזאת הברכה וסליקו להו חמשה חומשי תורה בסייעתא דשמיא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים טַעַם עַל מַה שֶּׁהַתּוֹרָה מַתְחֶלֶת בְּבֵי״ת וּמְסַיֶּמֶת בְּלָמֶ״ד, לְפִי שֶׁכָּל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל יוּ״ד וָ״ו הֵ״א, אִם תִּסְמֹךְ אַחַת מֵהֶם אֶל בֵּי״ת אוֹ אֶל לָמֶ״ד, יִהְיֶה מִמֶּנּוּ תֵּבָה אַחַת שְׁלֵמָה, וְהֵם: בִּי, בּוֹ, בָּהּ, לִי, לוֹ, לָהּ. מַה שֶּׁלֹּא תִּמְצָא כֵן בְּכָל אָלֶ״ף בֵּי״ת אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה תֵּבָה שְׁלֵמָה מִכָּל הַשְּׁלֹשָׁה אִם יִסְמְכוּ לְאֵיזֶה אוֹת, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת מִן אָלֶ״ף אִי אוֹ אָהּ, שֶׁהֲרֵי אָהּ אֵינוֹ תֵּבָה, וְכֵן לַעֲשׂוֹת מִן מֶ״ם מִי מוּ, שֶׁהֲרֵי מוּ אֵינוֹ תֵּבָה. וְהַבֵּאוּר לָזֶה הוּא שֶׁבָּזֶה נִרְמַז שֶׁתֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁלּוֹ הַכֹּל. וְתֹאַר הַבֵּי״ת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר בַּעֲדוֹ וְאוֹמֵר ״בִּי״, רוֹצֶה לוֹמַר הַכֹּל תָּלוּי בִּי, וְנִבְרָאָיו אוֹמְרִים ״בּוֹ״, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וּלְשׁוֹן ״בּוֹ״ ״בָּהּ״ הַיְנוּ דְּכַר וְנֻקְבָא שֶׁהִזְכִּירוּ חַכְמֵי הָאֱמֶת הַמְקֻבָּלִים. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: לִי תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְנִבְרָאָיו אוֹמְרִים כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ. וְכֵן ״לָהּ״ בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהַכֹּל עִנְיָן אֶחָד, כִּי לְפִי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הַכֹּל לוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה רֶמֶז עַל אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה. וְדָבָר זֶה הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, עַל כֵּן פָּתַח הַתּוֹרָה בְּבֵי״ת וּמְסַיֶּמֶת בְּלָמֶ״ד, לְהוֹרוֹת כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כָּאָמוּר. נִשְׁלַם סֵפֶר אֵלֶּה הַדְּבָרִים, בְּעֵזֶר יוֹצֵר כָּל יְצוּרִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל