דְּבָרִים ל״ג · ח׳

וללוי אמר. וְעַל לֵוִי אָמַר:

תמיך ואוריך. כְּלַפֵּי שְׁכִינָה הוּא מְדַבֵּר:

אשר נסיתו במסה. שֶׁלֹּא נִתְלוֹנְנוּ עִם שְׁאָר הַמַּלִּינִים:

תריבהו וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ. דָּ"אַ - תריבהו על מי מריבה, נִסְתַּקַּפְתָּ לוֹ לָבֹא בַעֲלִילָה, אִם מֹשֶׁה אָמַר שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, אַהֲרֹן וּמִרְיָם מֶה עָשׂוּ? (ספרי):

וּלְלֵוִי אֲמַר תּוּמַיָא וְאוּרַיָא אַלְבֶּשְׁתָּא לִגְבַר דְאִשְׁתְּכַח חֲסִידָא קֳדָמָךְ דִי נַסִיתוֹהִי בְּנִסֵתָא וַהֲוָה שְׁלִים בְּחַנְתּוֹהִי עַל מֵי מַצוּתָא וְאִשְׁתְּכַח מְהֵימָן

וללוי אמר. בעבור לוי אמר לשם כמו אמרי לי אחי הוא:

לאיש חסידך. לאיש שהוא חסידך:

אשר נסיתו במסה. שם כמו בנסיון והטעם שהיה חסיד ולא נמצא בו דופי חוץ מדבר מריבה שכבר הענשתו עליו גם זה יחזיק פירושי בדבר העגל כי לכבוד השם עשהו:

וטעם תומיך ואוריך. שיהיו תמיד לו ולזרעו:

וללוי אמר וגו׳‎ אותם שנתנו האורים והתומים לשאת על לבו כבר הוא איש חסיד.

אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה ואע״‎פ כן הוא אומר

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁיַעֲקֹב קִלְּלוֹ וְאָמַר: ״אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה״ (בראשית מט ז), וְאוּלַי מֵאוֹתָהּ קְלָלָה נִכְשַׁל מֹשֶׁה בְּכַעֲסוֹ בְּאָמְרוֹ: ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״ (במדבר כ י). עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה שֶׁדִּבְרֵי יַעֲקֹב נִתְאַמְּתוּ כְּבָר אֶצְלוֹ, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עוֹד כָּזֹאת בְּשֵׁבֶט לֵוִי, לְפִי שֶׁהֵם מוֹרִים הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל כַּעַס מֵבִיא לִידֵי טָעוּת. עַל כֵּן הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה וְאָמַר לְלֵוִי: ״תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ״, שֶׁתָּאִיר לוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל עוֹד בְּכַעֲסוֹ. וְאִם תֹּאמַר, וּמָה אֶעֱשֶׂה לְדִבְרֵי אַבָּא יִשְׂרָאֵל סָבָא שֶׁקִּלֵּל אַפָּם? עַל זֶה אָמַר: ״אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה״ וְגוֹ׳, כִּי שָׁם כְּבָר נִתְקַיְּמָה קִלְלָתוֹ, וּמֵעַתָּה תִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ. וּמַה שֶּׁקָּרָה לְמֹשֶׁה יִהְיֶה כַּפָּרָה עַל כָּל הַשֵּׁבֶט, כִּי דַּי בָּזֶה כְּשֶׁנִּתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הַזָּקֵן, וְשׁוּב לֹא תִּקְרֶאנָה כָּאֵלֶּה עוֹד, יַעַן כִּי אוֹתוֹ שֵׁבֶט מוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל.

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ דָּבָר זֶה וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו כְּהוּנַּת עוֹלָם.

אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר עַל לֵוִי בְּשִׁתּוּף עִם שִׁמְעוֹן ״כְּלֵי חָמָס וְגוֹ׳ אָרוּר אַפָּם כִּי עָז״ וְגוֹ׳ (בראשית מט:ה,ז), לָזֶה אָמַר כִּי לֵוִי נִתְנַסָּה שֶׁאֵינוֹ בַּעַל אַף וְעֶבְרָה שֶׁנִּתְנַסָּה בְּמַסָּה, פֵּרוּשׁ לֹא שֶׁנִּסָּהוּ ה׳, אֶלָּא שֶׁרָאָה בּוֹ נִסָּיוֹן, שֶׁכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל נִסּוּ ה׳ דִּכְתִיב (שמות יז:ז) ״וְעַל נַסּוֹתָם אֶת ה׳״, וְלֹא כֵן לֵוִי, הָא לָמַדְתָּ שֶׁשָּׁכַךְ רוּגְזָם.