דְּבָרִים ל״ג · כ״ב

וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃

במילים פשוטות

״ולדן אמר: דן גור אריה, יזנק מן הבשן״. רש״י מבאר ש״דן גור אריה״ - אף הוא היה סמוך לספר, לפיכך מושלו באריות; ״יזנק מן הבשן״ כתרגומו, שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמייאס. אבן עזרא מבאר ש״יזנק״ אין לו חבר במקרא, והטעם דימהו בגבורתו לגור אריה כאשר ידלג מהר בשן. הפסוק הוא ברכת שבט דן: משה מברך את דן בגבורה כגור אריה המזנק מן הבשן. כמו גד, אף דן שכן סמוך לגבול, ולכן נמשל לאריה - סמל הכוח והאומץ. הדימוי לגור אריה המזנק מבטא את זריזותו ואת עוצמתו של השבט. רש״י מקשר את ״הבשן״ למקור הירדן שיצא מנחלת דן. הברכה מדגישה את כוחו של דן ואת יכולתו להגן על מקומו, בדומה לברכת גד - שני שבטי גבול הזוכים לברכת גבורה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

דן גור אריה. אַף הוּא הָיָה סָמוּךְ לַסְּפָר, לְפִיכָךְ מוֹשְׁלוֹ בַּאֲרָיוֹת (שם):

יזנק מן הבשן. כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁהָיָה הַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מֵחֶלְקוֹ מִמְּעָרַת פַּמְיָאס, וְהִיא לֶשֶׁם שֶׁהִיא בְחֶלְקוֹ שֶׁל דָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ט) "וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן", וְזִנּוּקוֹ וְקִלּוּחוֹ מִן הַבָּשָׁן. דָּ"אַ - מַה זִּנּוּק זֶה יוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד וְנֶחֱלָק לִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, כָּךְ שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּן נָטְלוּ חֵלֶק בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, תְּחִלָּה נָטְלוּ בִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית - עֶקְרוֹן וּסְבִיבוֹתֶיהָ - וְלֹא סָפְקוּ לָהֶם, וּבָאוּ וְנִלְחֲמוּ עִם לֶשֶׁם שֶׁהִיא פַּמְיָאס, וְהִיא בִּצְפוֹנִית מִזְרָחִית - שֶׁהֲרֵי הַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס וְהִיא בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָא מֵהַצָּפוֹן לַדָּרוֹם, וְכָלֶה בִקְצֵה יָם הַמֶּלַח שֶׁהוּא בְּמִזְרַח יְהוּדָה שֶׁנָּטַל בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וְגוֹ'" - יָצָא גְבוּלָם מִכָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ שֶׁהִתְחִילוּ לִנְחֹל בּוֹ (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְדָן אֲמַר דָן תַּקִיף כְּגוּר אַרְיְוָן אַרְעֵהּ שָׁתְיָא מִן נַחֲלַיָא דְנָגְדָן מִן מַתְנָן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יזנק. אין לו חבר במקרא והטעם דמהו בגבורתו לגור אריה כאשר ידלג מהר בשן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יזנק מן הבשן יצא ויטרוף טרף ולפי שבשן מקום אריות וחיות רעות מדמה אותו לאריה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

לְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה. לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר ״דָּן יָדִין עַמּוֹ״, וְכָל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר כָּאֲרִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות יח כא): ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל״, שֶׁלֹּא יָגוּר מִן בַּעֲלֵי דִינִין אִם יֵשׁ בָּהֶם אֵיזֶה אַלָּם. עַל כֵּן אָמַר לְדָן שֶׁיִּהְיֶה ״גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן״, הַבָּשָׁן הוּא מְקוֹם חַיּוֹת רָעוֹת הַטּוֹרְפִים, כָּךְ הַדַּיָּן כָּל קִלּוּסוֹ מִן פָּרוֹת הַבָּשָׁן לְהַצִּיל טֶרֶף מִיָּדָם. עַל כֵּן צָרִיךְ הַדַּיָּן לִהְיוֹת גַּם הוּא לְבָבוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

גּוּר אַרְיֵה. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֶל שִׁמְשׁוֹן שֶׁשִּׁסַּע הָאַרְיֵה כְּשַׁסַּע הַגְּדִי (שופטים יד,ו). וְאָמְרוֹ ״יְזַנֵּק״, רֶמֶז לִצְלִיחַת עָלָיו רוּחַ ה׳ וְדִלֵּג לְשַׁסְּעוֹ כִּמְדַלֵּג מֵהַר בָּשָׁן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל