הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פׇּֽעֳל֔וֹ כִּ֥י כׇל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃

הצור תמים פעלו. אַעַ"פִּ שֶׁהוּא חָזָק, כְּשֶׁמֵּבִיא פֻּרְעָנוּת עַל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, לֹא בְּשֶׁטֶף הוּא מֵבִיא כִּי אִם בְּדִין, כִּי תמים פעלו:

אל אמונה. לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים צִדְקָתָם לָעוֹלָם הַבָּא, וְאַעַ"פִּ שֶׁמְּאַחֵר אֶת תַּגְמוּלָם, סוֹפוֹ לְאַמֵּן אֶת דְּבָרָיו:

ואין עול. אַף לָרְשָׁעִים מְשַׁלֵּם שְׂכַר צִדְקָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה (עי' ספרי):

צדיק וישר הוא. הַכֹּל מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינוֹ, וְכָךְ רָאוּי וְיָשָׁר לָהֶם, צדיק מִפִּי הַבְּרִיּוֹת וישר הוא וְרָאוּי לְהַצְדִּיקוֹ:

תַּקִיפָא דְשָׁלְמִין עוֹבָדוֹהִי אֲרֵי כָּל אֹרְחָתֵהּ דִינָא אֱלָהָא מְהֵימְנָא דְמִן קֳדָמוֹהִי עַוְלָה לָא נָפֵק מִן קֳדָם דְזַכַּי וְקַשִׁיט הוּא

והחל הצור תמים פעלו. להודיע כי כל מה שאירע לישראל בעבור מעשיהם הרעים היה:

וטעם הצור. שהוא עומד תמיד כצור. ואל תתמה. כי כן יאמר הכתוב כארי' ישאג כי לא יוכל המדבר לדמות מעשי השם ית' כי אם אל מעשיו. כי הכל מעשיו. וכן צור לבבי כמו משען ותוקף ועמידה. וי״‎א מלשון צורה וכן וצורם לבלות שאול. ועיקר שאין לו עצם מקבל רק הוא צור קדמון והראשון נכון בעיני:

תמים פעלו. כי כל מפעל פועל חסר בעבור הצטרכו לאשר הוא למעלה ממנו לבד מפעל השם הנכבד והכל (שנים) (בם' מ״‎ח גרס שונים) חוץ מיוצר הכל:

כי כל דרכיו משפט. שלא ישתנו רק הם על משפט אחד וזו היא התהלה (התחלה) וכל הנבראים ישתנו מעשיהם כפי צרכיהם ומעשי השם (לכבודו) (בם' הנ״‎ל גרס לבדו) בגבורה כפי החכמה. ואין לטעון מעמידת השמש כי סודו ברור במלת וירח בעמק אילון כאשר פירשתי במקומו:

אל אמונה ואין עול. הוא לבדו יש לו גבורת אמת כי כל גבורה בגבורים הוא מקרה מיד אחר. והטעם אחר שהוא אל אמונה לא יתכן שיעשה עול ויתכן להיות ואין עול בדרכיו. או מלת אל מושכת עצמה ואחרת עמה:

צדיק וישר הוא. בעבור שאמר שחת לו אמר כי צדקתו שחתו עם נפתל והנה הוא לבדו ישר ויושר הישר לתקן המעות על כן טעם לו בעבור שהיו לו בתחלה:

הצור תמים פעלו - שירה זו לעד היא. לפיכך מדברת השירה אחר שיבא לישראל פורעניות חטאתם. הצור תמים פעלו - בכל פורענות שהביא עליכם.

צדיק וישר הוא - כמו שמפרש והולך שהטיב להם מכמה ענינים. והם: וישמן ישורון ויטש אלוה עשהו.

הצור תמים פעלו אדלעיל קאי לשמים ולארץ וד׳‎ רוחות.

תמים פעלו פעולותיו בתמימות ושלמות שלא כמדת הקב״‎ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם בונה בנין אין פעולתו תמימה ושלמה שהרי לא בנה העצים והאבנים והעפר אבל סודרן זה על זה אבל הקב״‎ה פעלו תמים ושלם שהוא בורא את הכל.

כי כל דרכיו משפט לפי שרוצה לספר איך לקח נקמה מישראל ואח״‎כ מעמים אחרים. בישראל הצדיק תחלה את הדין שכל עניניו במשפט ובצדק כמו שמפרש והולך.

הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ. מְבֹאָר כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז כט): ״אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים״. וְהוּא כְּדֵי לְהָסִיר מִלֵּב הָאָדָם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן לְדַבֵּר עַל ה׳ תֹּעָה, שֶׁהָאֻמָּן אֲשֶׁר בְּרָאוֹ נָתַן בּוֹ הַחֹמֶר שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְטִיָּה אֶל הַתַּאֲווֹת הַמֻּחָשׁוֹת וּמִיָּדוֹ הָיְתָה לוֹ הַשְׁחָתָה זוֹ, שֶׁכֵּן אָנוּ אוֹמְרִים דֶּרֶךְ הִתְנַצְּלוּת: ״זְכֹר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ״ (תהלים קג יד), וְכֵן אָמַר אִיּוֹב (י ט): ״זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי״ וְגוֹ׳. וְאוּלַי יָבֹא הַחוֹטֵא לִתְלוֹת אַשְׁמָתוֹ בְּיוֹצְרוֹ. עַל זֶה אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא ״הַצּוּר״ אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, ״תָּמִים פׇּעֳלוֹ״, כִּי אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ (ברכות י.) וְכָל פְּעֻלָּתוֹ תָּמִים בְּלֹא חֶסְרוֹן. וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה: ״כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט״, וְאִלּוּ הָיָה הָאָדָם חָסֵר מִצַּד יְצִירָתוֹ אִם כֵּן לֹא הָיָה בַּעַל בְּחִירָה, כִּי הָיָה כְּמֻכְרָח בְּמַעֲשָׂיו וְלֹא הָיָה מִן הָרָאוּי לָבֹא בְמִשְׁפָּט עַל מַעֲשָׂיו, וַהֲרֵי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁכָּל דַּרְכֵי ה׳ מִשְׁפָּט, וְחָלִילָה לְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי ״אֵל אֱמוּנָה״, לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים, ״וְאֵין עָוֶל״, לְשַׁלֵּם אֲפִלּוּ לָרְשָׁעִים. וּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה מוֹדֶה שֶׁבְּדִין הוּא נוֹתֵן שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, כָּךְ בְּדִין הוּא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים, לְפִי שֶׁ״צַּדִּיק וְיָשָׁר הוּא״, וְעָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר מִכָּל צַד, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים, כִּי מִצִּדָּם בָּאָה הַהַשְׁחָתָה וְלֹא מִצִּדּוֹ יִתְבָּרַךְ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁחֵת לוֹ״, כְּתַרְגּוּמוֹ: ״חַבִּילוּ לְהוֹן וְלָא לֵיהּ״, כִּי הַחַבָּלָה תְּלוּיָה בְּהוֹן מִצַּד רֹעַ בְּחִירָתָם, וְלֹא לֵיהּ, כִּי אֵין לִתְלוֹת הַחַבָּלָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ כְּלָל. ״לֹא בָּנָיו מוּמָם״, לוֹמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ לִתְלוֹת מוּמָם בְּמַה שֶׁהֵם בָּנָיו, לֵאמֹר: לֵךְ אֶל הָאֻמָּן אֲשֶׁר עָשָׂנִי בַּעַל חֹמֶר כִּי מִיָּדוֹ הָיְתָה זֹאת לִי, אֶלָּא עִקַּר מוּמָם מִצַּד עַצְמָם, מַה שֶּׁהֵם ״דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל״, וְאֵין לָהֶם שׁוּם מוּם וְחֶסְרוֹן מִצַּד שֶׁהֵם בָּנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי הַצּוּר פְּעָלָם בִּתְמִימוּת בְּלֹא חֶסְרוֹן, וְהֵמָּה בָּחֲרוּ לָהֶם דְּרָכִים מְקֻלְקָלִים אֲשֶׁר לֹא צִוָּה ה׳. גַּם לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י אָתֵי שַׁפִּיר, שֶׁפֵּרֵשׁ ״לוֹ״ כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁהַשְׁחָתָה זוֹ לְיַחֲסָהּ לוֹ יִתְבָּרַךְ, ״לֹא״, רָצָה לוֹמַר זֶה אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא ״בָּנָיו מוּמָם״, בָּנָיו הָיוּ וְהַהַשְׁחָתָה מוּמָם, מוּם שֶׁלָּהֶם.

דָּבָר אַחֵר, ״שִׁחֵת לוֹ״, לְיַחֵס הַהַשְׁחָתָה לוֹ יִתְבָּרַךְ, ״לֹא״, זֶה אֵינוֹ, אֶלָּא ״בָּנָיו מוּמָם״, שֶׁעִקַּר מוּמָם הוּא מַה שֶּׁקְּרָאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנָיו וְגִדְּלָם וְרוֹמְמָם, עַל כֵּן פָּשׁוּט בְּעֵינֵיהֶם שֶׁיְּרַחֵם ה׳ עֲלֵיהֶם כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְלֹא יַבִּיט בְּאוֹנָיוֹת שֶׁלָּהֶם. וְעוֹד, שֶׁמִּתּוֹךְ זֶה גָּבַהּ לִבָּם עַד לְהַשְׁחִית, וּמִתּוֹךְ רוּם לְבָבָם בָּאוּ לִידֵי חֵטְא. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר פָּסוּק זֶה עוֹד. וְעַיֵּן בְּפָרָשַׁת בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה בִּטּוּל דֵּעָה זוֹ.

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁקָּדַם וְאָמַר שֶׁעֵסֶק הַתּוֹרָה יְסוֹבֵב טַל וּמָטָר, לָזֶה הֵעִיר שֶׁאִם הָאָדָם עָסַק בַּתּוֹרָה וּמְזוֹנוֹתָיו קָשִׁים וְלֶחֶם אַיִן, אוֹ שֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵין עָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמוֹאֵס בְּלוֹמְדֶיהָ וּמוֹדְדִין לוֹ בְּמִדָּה גַסָּה אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר כַּיִּעוּדִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְלוֹמְדֵי תוֹרָה וְנַהֲפוֹךְ הוּא, לֹא מִפְּנֵי זֶה יִבְעַט וְתִוָּלֵד בּוֹ חָס וְשָׁלוֹם מִינוּת, אֶלָּא יַצְדִּיק הַדִּין עָלָיו וְיֹאמַר ה׳ אֱמֶת וְדִינוֹ דִּין אֱמֶת. וְהוּא אָמְרוֹ ״הַצּוּר״ - פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן תּוֹקֶף וְחוֹזֶק, וְזֶה יַגִּיד אֶל יַד ה׳ הָרוֹדָה בָּאָדָם. אַף עַל פִּי כֵן תַּצְדִּיק וְתֹאמַר ״תָּמִים פָּעֳלוֹ״, זֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁרוֹאֶה אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְדֹּד בְּגַסָּה שֶׁל טוֹבָה וּמָדְדוּ בְּדַקָּה. וְגָמַר אוֹמֶר ״כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט״ - כָּלַל בָּזֶה גַּם אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְדֹּד טוֹבָה בְּדַקָּה וּמָדְדוּ לוֹ בְּגַסָּה, ״כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט״, כִּי לֹא הֵבִיא יִסּוּרִין עַל הַצַּדִּיק עַד שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהֶם, וְלֹא הֵבִיא טוֹבָה עַל הָרְשָׁעִים אֶלָּא אִם זָכוּ לָהּ כְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם.

וְגָמַר אוֹמֶר אֵל אֱמוּנָה וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) ״אֵל אֱמוּנָה״ - לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים צִדְקָתָם לָעוֹלָם הַבָּא, ״וְאֵין עָוֶל״ - לְשַׁלֵּם לָרְשָׁעִים צִדְקָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהַכַּוָּנָה בְּמַאֲמָר זֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (שוחר טוב ד) בְּפָסוּק ״נָתַתָּ שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ״ (תהלים ד:ח), שֶׁאָמַר דָּוִד כִּי מֵעֵת שֶׁרָאָה שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים נָשָׂא קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמָה לְאֵלּוּ שֶׁהֵם עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ וְכוּ׳. וְהוּא אָמְרוֹ ״אֵל אֱמוּנָה״, פֵּרוּשׁ, יַצְדִּיק הַצַּדִּיק אֱמוּנַת שְׂכָרוֹ בַּה׳ כְּשֶׁיִּרְאֶה מִדַּת ״וְאֵין עָוֶל״, שֶׁהוּא שְׂכַר הָרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה עַל מִעוּט זְכוּתָם.

צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. פֵּרוּשׁ, כִּי הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת בָּרָא הָעוֹלָם בְּמִשְׁפָּט, דִּכְתִיב (משלי כט:ד) ״בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא שופטים) שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ שֶׁיַּעֲמוֹד הָעוֹלָם עַל הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל מָצִינוּ לוֹ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁכּוּלָּם רַחֲמִים, וְאִם נִשְׁבַּע עַל הַמִּשְׁפָּט מַה מָקוֹם לָרַחֲמִים?

אָכֵן הַסֵּדֶר הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט הוּא מַעֲמִיד הַמִּשְׁפָּט עַל תִּלּוֹ, וּכְשֶׁבָּא לְהִשְׁתַּלֵּם מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קמה:יז) ״צַדִּיק ה׳ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו״, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהוּא בָּא לְהַדְרִיךְ דָּבָר הוּא מַדְרִיכוֹ עַל קַו הַדִּין, אֲבָל בְּמַעֲשָׂיו, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁבָּא אָדָם וּמִתְחַנֵּן - אֵל רַחוּם וְחַנּוּן יְרַחֲמֵהוּ. וְהוּא אָמְרוֹ צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, פֵּרוּשׁ צַדִּיק עַל קַו הַדִּין, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י בְּמַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (עבודה זרה ו.) ״וְדִילְמָא נֹחַ טְרֵפָה הֲוָה״, וּמְתָרֵץ ״תָּמִים כְּתִיב בֵּיהּ״, וּמַקְשׁוּ ״וְדִלְמָא צַדִּיק בִּדְרָכָיו תָּמִים בְּמַעֲשָׂיו״, וּפֵרֵשׁ (רַשִׁ״י) ״צַדִּיק בִּדְרָכָיו עַל פִּי הַדִּין״ וְכוּ׳, וְזֶה בִּתְחִלָּה, אֲבָל אַחַר כָּךְ ״וְיָשָׁר״, פֵּרוּשׁ יָשָׁר לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קח:) בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ (דברים ו:יח וברש״י שם).