דְּבָרִים כ״ו · א׳

והיה כי תבוא … וירשתה וישבת בה. מַגִּיד שֶׁלֹּא נִתְחַיְּבוּ בְּבִכּוּרִים עַד שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וְחִלְּקוּהָ (עי' קידושין ל"ז ע"ב):

וִיהֵי אֲרֵי תֵעוּל לְאַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ אַחֲסָנָא וְתֵירְתַהּ וְתֵיתֵב בַּהּ

והיה כי תבא. בעבור שכתוב בהניח ה' אמר השם כי יש מצות הן קודם בהניח ה' רק כאשר תבא והם הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקלל' על שני ההרים:

והיה כי תבוא אל הארץ לפי שאמר למעלה בסמוך והיה בהניח וגו׳‎ פירש לך כאן שיש מצות נוהגות קודם לוהניח כגון בכורים ומעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנין המזבח והברכה והקללה על שני ההרים.

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ׳. לֹא מָצִינוּ לְשׁוֹן ״וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ״ כִּי אִם כָּאן וּבְפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, לְפִי שֶׁאַחַר יְשִׁיבָה וִירֻשָּׁה יִשְׁמַן יִשְׂרָאֵל וְיִבְעָט וְיִשְׁאֲלוּ לָהֶם עִנְיְנֵי שְׂרָרוֹת כְּכָל הַגּוֹיִם, כָּךְ בְּפָרָשַׁת בִּכּוּרִים הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהַכְנִיעַ רוּם לְבָבָם אֲשֶׁר אַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה יַשִּׁיאֵם לִבָּם לוֹמַר כִּי לָהֶם הָאָרֶץ וּבְחַרְבָּם יְרָשׁוּהָ וְיִשְׁכְּחוּ אֶת ה׳. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה״, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ, כִּי בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת אֲבָל מֵה׳ הָאָרֶץ נְתוּנָה לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר אֵלָיו גְּמוּלוֹ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו, וְלִבְּךָ לֹא כֵן יְדַמֶּה אֶלָּא ״וִירִשְׁתָּהּ״, שֶׁתַּחֲזִיק בָּהּ כְּיוֹרֵשׁ כְּאִלּוּ הִיא יְרֻשָּׁה לְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ, ״וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ״, כְּתוֹשָׁב, לֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כג): ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם״ וְגוֹ׳. וְכָל זֶה יְבִיאֲךָ לִידֵי רוּם, שֶׁתִּשְׁכַּח אֶת ה׳, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ מִצְוַת הַבִּכּוּרִים. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ם, שֶׁעִקַּר טַעַם מִצְוָה זוֹ הַהַכְנָעָה וְהַהִשְׁתַּעְבְּדוּת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָעֵד עַל זֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״, ״הִגַּדְתִּי״ לְשׁוֹן עָבָר, וַהֲלֹא עֲדַיִן לֹא הִגִּיד כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבַּהֲלִיכָה וַהֲבָאָה זוֹ כְּבָר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִגַּדְתִּי דֶּרֶךְ וִדּוּי ״כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, רוֹצֶה לוֹמַר לֹא בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה כִּי אִם בְּאֹפֶן זֶה שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ, וּמֵעִיד אֲנִי עַל עַצְמִי בַּהֲבָאַת הַבִּכּוּרִים כִּי מֵאֵת ה׳ הָיְתָה הָאָרֶץ לִי לְמָנָה וּמַתָּנָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית״, ״וְנָתַתָּ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וְלָקַחְתָּ״, לוֹמַר לְךָ שֶׁמֵּרֵאשִׁית זֶה אֲשֶׁר תָּבִיא בֵּית ה׳ לִתֵּן הוֹדָיָה וְכָבוֹד לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, מִמֶּנּוּ תִּקַּח אֶת כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה וְתִזְכֶּה בְּכָל פְּרִי הָאֲדָמָה אַחַר שֶׁכְּבָר הוֹדֵיתָ כִּי תָּבִיא הָרֵאשִׁית מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, כִּי אֶרֶץ זוֹ לֹא תִּקָּרֵא אַרְצְךָ כִּי אִם אַחַר הֲבָאַת הָרֵאשִׁית, וְעַל יְדֵי הֲבָאָה זוֹ תִּקַּח לְךָ כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה. וַהֲבָאָה זוֹ הִיא הַהַגָּדָה הָאֲמוּרָה בְּפָסוּק ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם״.

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ. אָמַר וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה, לְהָעִיר שֶׁאֵין לִשְׂמוֹחַ אֶלָּא בִּישִׁיבַת הָאָרֶץ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קכו:ב) ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ״ וְגוֹ׳.

אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא גְּזֵרַת הַכָּתוּב, אִם ״וְלָקַחְתָּ״ וְגוֹ׳ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״תִּקַּח מֵרֵאשִׁית״ כֵּיוָן שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַצִּוּוּי. וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁיְּצַו ה׳ אַרְבַּע מִצְווֹת: אֶחָד - שֶׁיֵּדַע בְּלִבּוֹ כִּי לֹא בְּכֹחוֹ וְלֹא בְּעֹצֶם גְּבוּרָתוֹ בָּא לָרֶשֶׁת הָאָרֶץ אֶלָּא מַתַּת ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְהָעִיר שֶׁעַל מְנָת שֶׁיְּקַבֵּל אֱלֹהוּתוֹ עָלָיו הוּא נוֹתֵן. ב׳ - לְהוֹרִישׁ הָאָרֶץ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ בָּאָרֶץ, אַף עַל פִּי כֵן יְגָרֵשׁ אוֹיְבֵי ה׳ מֵאַרְצוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וִירִשְׁתָּהּ. שְׁלִישִׁית - יְשִׁיבַת הָאָרֶץ שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא.) בְּמִצְוַת יְשִׁיבַת הָאָרֶץ. רְבִיעִית - הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים, כְּאָמְרוֹ וְלָקַחְתָּ וְגוֹמֵר.