כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃

כי ישבו אחים יחדו. שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, פְּרָט לְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ (ספרי; יבמות י"ז):

יחדו. הַמְיֻחָדִים בַּנַּחֲלָה, פְּרָט לְאָחִיו מִן הָאֵם (שם):

ובן אין לו. עַיֵּן עָלָיו, בֵּן אוֹ בַת אוֹ בֵן הַבֵּן אוֹ בַת הַבֵּן אוֹ בֵן הַבַּת אוֹ בַת הַבַּת (עי' יבמות כ"ב):

אֲרֵי יֵתְבוּן אַחִין כַּחֲדָא וִימוּת חַד מִנְהוֹן וּבַר לֵית לֵהּ לָא תְהֵי אִתַּת מֵתָנָא לְבָרָא לִגְבַר אוֹחֲרָן יְבָמַהּ יֵעוּל עֲלַהּ וְיִסְבַהּ לֵהּ לְאִנְתּוּ וְיִבְּמַהּ

כי ישבו אחים יחדו. גם הם אמרו כי אינם אחים ממש כי אם קרובים והביאו ראיה מבועז ולא אמרו כלום כי אין שם זכר יבום כי אם גאול' ומה טעם להזכיר יחדו ואם היו במדינ' אחת או בחצר אחד או שהיו אוהבים זה את זה. ואמרו כי הנה הכתוב אמר ויבמה וזה אות כי איננה יבמה כי אם בשם כמו שבה יבמתך והנה נואלו ונסכלו כי הנה מפורש בבני יהודה ויבם אותה והוא יבמה גם יבמתך בעבור היותן לשני אחים וכל איש דעת ידע כי המצות שנתנו למשה שהם מצות לא תעשה לא היו אסורות קודם לכן ואילו היה אדם מונע עצמו מהן וקדם משה לא היה הדבר רע בעיני השם אף כי שכתב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ולא מצאנו נביא שהזהירם והנה הכתוב אמר על אונן שלא נתן זרע לאחיו וירע בעיני ה' על כן אנחנו נסמוך על הקבל' שהם אחים ממש:

ובן אין לו. כי אם יש לו בן אין צורך כי היא אסורה:

ופירוש יחדו. כדברי המעתיקים:

לאיש זר. פי' החוצה אם ירצה היבם:

כי ישבו אחים פרט לאחים מן האם דגמרינן גז״‎ש מאחים משנים עשר עבדיך אחים אנחנו.

ומת אחד מהם האל״‎ף בפת״‎ח.

יבמה יבא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה להתרה יכול תחזור להתרה הראשון ת״‎ל יבמה יבא עליה מצוה, כיוצא בו מצות תאכלו וגו׳‎ כמו שפירשתי בפ׳‎ צו.

ויבמה מתבות שיש בה שני פנים בפרושם זה למפרע מזה כעין דשן לדשנו וכיוצא בהם פירוש יעביר ויסיר היבום ותהיה אשתו.

לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת וְגוֹ׳. אַזְהָרָה לָהּ וּלְבָאֶיהָ, וְחַיֶּבֶת מַלְקוּת הִיא וְהַבָּא עָלֶיהָ, וְאָמְרוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ רָמַז שֶׁאֵין חִיּוּב עַל הַיָּבָם אֶלָּא בִּיאָה אַחַת, וּכְמַאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי (שבת קיח:) חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בָּעַלְתִּי וְחָמֵשׁ נְטִיעוֹת נָטַעְתִּי, וְאָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (יבמות פ״א ה״א) שֶׁנָּפְלוּ לוֹ חָמֵשׁ יְבָמוֹת מֵחֲמִשָּׁה אַחִים וְנִזְקַק פַּעַם אַחַת לְכָל אַחַת. וְאָמְרוֹ וּלְקָחָהּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאוֹסְרָהּ עָלָיו מִכָּאן וְאֵילָךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה״, שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ אִם יִרְצֶה לְקַיְּמָהּ עוֹלָמִית. וְאָמְרוֹ וְיִבְּמָהּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים אֶלָּא רְשׁוּת, לְפִי שֶׁאֲסָרָהּ הַכָּתוּב לָעוֹלָם הִתִּירָה לַיָּבָם, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא חִיַּבְתּוֹ בַּדָּבָר, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְיִבְּמָהּ״.