דְּבָרִים כ״ה · ג׳

אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּת֤וֹ עַל־אֵ֙לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

התורה קובעת גבול עליון של ארבעים מכות, ואוסרת להוסיף עליהן, פן ייגרם למוכה ביזיון בעיני אחיו. רש״י לומד מכאן אזהרה כללית לכל המכה את חברו, שאסור להכות אדם יתר על המידה. עוד מדייק רש״י בלשון ״ונקלה אחיך״: כל זמן שהוא נענש נקרא ״רשע״, אך משלקה וקיבל עונשו חוזר הכתוב וקוראו ״אחיך״, ללמד שהעונש מכפר ומחזיר את האדם למעמדו בקהל. אבן עזרא מוסיף שהדבר גזירה מן השם, שהמלקות באות לתיקון הסובל אותן כדין שמים ולא לפי חפץ השופט. הפסוק מלמד על מידת הרחמים גם בעונש.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא יסיף. מִכָּאן אַזְהָרָה לַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ (עי' כתובות ל"ג):

ונקלה אחיך. כָּל הַיּוֹם קוֹרְאוֹ רָשָׁע, וּמִשֶּׁלָּקָה קְרָאוֹ אָחִיךָ:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַרְבְּעִין יַלְקִנֵהּ לָא יוֹסֵף דִילְמָא יוֹסֵף לְאַלְקָיוּתֵהּ עַל אִלֵין מָחָא רַבָּא וְיֵקַל אֲחוּךְ לְעֵינָיךְ

Onkelos Deuteronomy

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם ונקלה אחיך. שהוא דבר ידוע וגזירה מהשם להיות ארבעים לסבול הסובל כדין שמים ולא בחפץ השופט:

On Your Way

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ארבעים בשביל שעבר על התורה שנתנה לארבעים יום וילקה ארבעים ויצא מידי ענשו.

יכנו ולא על כסותו והיכן הוא לוקה בין כתפיו.

לא יסיף והלא כבר נאמר לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו אם כן למה חזר ואמר לא יסיף לומר לך שאין חכמים רשאים להוסיף אבל לגרוע הרשות בידם ולפיכך העמיד הכתוב הענין במכות הראויות להשתלש.

Chizkuni