וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ {ס}

הכתוב מנמק את המצוות הללו: וזכרת כי עבד היית במצרים ופדך ה׳ משם, על כן אנוכי מצווך לעשות את הדבר הזה. רש״י מבאר את ״וזכרת״ - על מנת כן פדיתיך ממצרים, כדי שתשמור את חוקותי אפילו כשיש בדבר חסרון כיס והפסד ממון. אבן עזרא מבאר ש״וזכרת כי עבד היית״ בא בעבור זכירת הגר, שלא תטה את משפטו, שהרי גם אתה היית גר ועבד; ומעיר שיש מן המשפטים שכבר הזכירם הכתוב לאבות וחוזר ומזכירם שנית לבנים. התורה מעגנת את מצוות החמלה על החלש בזיכרון העבדות במצרים: מי שטעם את מרירות השעבוד ואת חסד הגאולה, מחויב לנהוג ברחמים בזולתו.