דְּבָרִים כ״ג · י״ט

לֹא־תָבִיא֩ אֶתְנַ֨ן זוֹנָ֜ה וּמְחִ֣יר כֶּ֗לֶב בֵּ֛ית יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְכׇל־נֶ֑דֶר כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃ {ס}

במילים פשוטות

הכתוב אוסר להביא אתנן זונה ומחיר כלב אל בית ה׳ לכל נדר, כי תועבת ה׳ גם שניהם. רש״י מבאר ש״אתנן זונה״ - נתן לה טלה באתננה, פסול להקרבה, ו״מחיר כלב״ - החליף שה בכלב; ו״גם שניהם״ לרבות שינוייהם, כגון חיטים ועשאן סולת. אבן עזרא מבאר ש״אתנן״ כמו מתן, והטעם מה שלקחה הזונה שנתנו לה, כי הוא אסור; ו״מחיר כלב״ - כי הוא דרך ביזיון, על כן ״תועבת ה׳״. כך הפסוק אוסר להביא למקדש כסף או בהמה שבאו מזנות או מהחלפת כלב, שכן מקורם מגונה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אתנן זונה. נָתַן לָהּ טָלֶה בְּאֶתְנַנָּהּ פָּסוּל לְהַקְרָבָה:

ומחיר כלב. הֶחֱלִיף שֶׂה בְכֶלֶב (ספרי; תמורה כ"ט):

גם שניהם. לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶם, כְּגוֹן חִטִּים וַעֲשָׂאָן סֹלֶת (שם ל'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תָעֵל אֲגַר זַנִיתָא וְחוּלְפַן כַּלְבָא לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיְיָ אֱלָהָךְ לְכָל נִדְרָא אֲרֵי מְרָחָק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אַף תַּרְוֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אתנן. כמו מתן והאל״‎ף נוסף והנו״‎ן כפול כפ״‎א נאפופיה וכרי״‎ש סגריר והטעם מה שלקחה הזונה שנתנו הזונים אחריה כי הוא אסור:

ומחיר כלב. כי הוא דרך בזיון על כן אמר כי תועבת ה':

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תביא אתנן זונה סמך זונה לקדשה, אתנן לשון מתנה שנתנו לה הזונים אחריה והאל״‎ף נוספת כמו אזרוע אסוך אתמול.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב וְכוּ׳. לְפִי שֶׁגַּם הַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ מְזַנִּים בְּפַרְהֶסְיָא, עַל כֵּן לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כִּי אֵבֶר קָטָן מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב, וְהַזּוֹנָה מִצְחָהּ נְחוּשָׁה, וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בִּזְנוּת וּבְעַזּוּת, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לַהֲבִיאָם לִמְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, כִּי שָׁם גֶּדֶר עֶרְוָה וְשָׁם הַצִּיץ הַמְכַפֵּר עַל ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״ (ירמיה ג ג), וְהֵמָּה עֲדַיִן בְּעַזּוּתָם וּבְפַחֲזוּתָם קַיָּמִים, ״כִּי תוֹעֲבַת ה׳ אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם״, הַיְנוּ שִׁנּוּיֵיהֶם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל