דְּבָרִים כ״ב · י׳

לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃

במילים פשוטות

הכתוב אוסר לחרוש בשור ובחמור יחדיו. רש״י מבאר שהוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגות בהולכת שום משא, ולא רק בחרישה. אבן עזרא מבאר שהאיסור דבק עם עניין הזריעה, ושה׳ חמל על כל מעשיו, כי אין כוח החמור ככוח השור, וכפייתם יחד היא עינוי לחלש; ובעבור הזריעה אמר גם שעטנז. כך הפסוק אוסר את צירוף המינים השונים לעבודה משותפת, וטעמו לפי אבן עזרא הוא החמלה על הבהמה החלשה שאין בכוחה לעמוד בקצב החזק ממנה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא תחרש בשור ובחמור. הוּא הַדִּין לְכָל שְׁנֵי מִינִים שֶׁבָּעוֹלָם (בבא קמא נ"ד), הוּא הַדִּין לְהַנְהִיגָם יַחַד קְשׁוּרִים זוּגִים בְּהוֹלָכַת שׁוּם מַשָּׂא (כלאים פ"ח מ"ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תִרְדֵי בְתוֹרָא וּבַחֲמָרָא כַּחֲדָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא תחרוש בשור ובחמור. דבק עם הזריעה והשם חמל על כל מעשיו כי אין כח החמור ככח השור ובעבור הזריעה אמר שעטנז וכבר הזכירו על דרך כלל ובכאן פרט שהוא הצמר והפשתים לא אחרים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תחרש בשור ובחמר שהשור מעלה גרה תמיד ואוכל והחמור אינו מעלה גרה נמצא שזה אוכל וזה מתענה וזהו צער בעלי חיים. ד״‎א לפי שהשור מלך בבהמות ועל דמותו כסא הכבוד והחמור בהמה בזויה אין הזווג נאה. ד״‎א רחמיו של הקב״‎ה על כל מעשיו ואין כח החמור ככח השור.

יחדו בצד אחד קשורים להוציא אם קשרם בצד אחר. ורבותינו אמרו הוא הדין לכל שני מינים דילפינן שור שור משבת ואדם מותר בכולם ונסמכה כאן לפי שדבר בענין זריעה למעלה לפיכך סמך לו שעטנז.

מקור: ספריא · נחלת הכלל