דְּבָרִים כ״א · כ״ב

וכי יהיה באיש חטא משפט מות. סְמִיכוּת הַפָּרָשִׁיּוֹת מַגִּיד שֶׁאִם חָסִים עָלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ, סוֹף שֶׁיֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְיַעֲבֹר עֲבֵרוֹת וְיִתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין (עי' תנחומא):

ותלית אתו על עץ. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי", וְהַמְבָרֵךְ ה' בִּסְקִילָה (סנהדרין מ"ה):

וַאֲרֵי יְהֵי בִגְבַר חוֹבַת דִין דִקְטוֹל וְיִתְקְטֵל וְתִצְלוֹב יָתֵהּ עַל צְלִיבָא

ותלית אותו. כבר קבלנו מחז״‎ל ענין הנתלים:

וכי יהיה באיש סמכו כאן לפי שזה וזה בתלייה.

על עץ דבר תלוש דוגמא יעשו עץ גבוה חמשים.

וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא וְגוֹ׳. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְשֶׁלְּפָנֶיהָ, לְפִי שֶׁהָיָה מְסַלְסֵל סֵדֶר תִּקּוּן הָאָדָם. בַּתְּחִלָּה הֱעִירוֹ עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּרֶמֶז פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא, אַחַר כָּךְ הֵעִיר הָאָב עַל הַבֵּן כְּמוֹ שֶׁרָמַזְנוּ בְּפָסוּק ״כִּי יִהְיֶה בֵּן סוֹרֵר״ וְגוֹ׳, וְכָאן הֵעִיר עַל חַכְמֵי הַדּוֹר לִפְקֹחַ עַיִן עַל עוֹשֵׂי עָוֶל, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְנִשְׁאַר עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ וְלֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמֵּת בְּחֶטְאוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְהוּמָת, וְתָלָה ה׳ חֶסְרוֹנוֹ עַל הֶחָכָם כְּאָמְרוֹ וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ זֶה הֶחָכָם עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי שֶׁהוּא יִטּוֹל עָנְשׁוֹ, כִּי ה׳ צִוָּהוּ לְהוֹכִיחַ וְלַחְזוֹר וּלְהוֹכִיחַ עַד הַכָּאָה (ערכין טז:), וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים, וּכְשֶׁהוּא הֶעְלִים עֵינוֹ מֵאִישׁ זֶה עַד שֶׁמֵּת מִתְחַיֵּב בּוֹ:

וְאָמְרוֹ לֹא תָלִין וְגוֹ׳. בָּא לְצַוּוֹת לֶהָמוֹן עַם שֶׁלֹּא יְהַרְהֲרוּ אַחַר הֶחָכָם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (תנא דבי אליהו פרק ג) אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּיּוֹם אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּלַּיְלָה שֶׁמָּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְהֶעֱמִידוּהָ בְּוַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ כִּי הַחֵטְא יִקָּרֵא גַּם כֵּן נְבֵלָה, לֹא תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא זְמַן לִינָה אַחַת עַל הָעֵץ שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ לְאוֹתוֹ חֵטְא מֵעַל הָעֵץ בַּיּוֹם הַהוּא עַצְמוֹ, וְהַטַּעַם כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים, שֶׁאִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה כֵן אַתָּה מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם וּכְאִלּוּ אַתָּה נוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ:

וְגָמַר אוֹמֶר וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיט:) לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁהָיוּ מְבַזִּים בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לו:טז) ״וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה צִוָּה ה׳ שֶׁלֹּא יְסוֹבְבוּ בְּבִזּוּי תַּלְמִיד חָכָם טֻמְאַת הָאָרֶץ בְּבִיאַת גּוֹיִם בְּנַחֲלַת ה׳ וִיטַמְּאוּהָ.