דְּבָרִים כ״א · י״ב

וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפׇּרְנֶֽיהָ׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

החייל מביא את השבויה אל תוך ביתו, והיא מגלחת את ראשה ועושה את ציפורניה. רש״י מבאר ״ועשתה את ציפרניה״ - תגדלם כדי שתתנוול, כלומר תיעשה מכוערת בעיניו. אבן עזרא מציע שני כיוונים: יש אומרים שמא בעבור שערה חשק בה, ולכן תגלח, ומבאר ״ועשתה״ - תגדל את הציפורניים כדי להיות מאוסה בעיניו. אונקלוס מתרגם ״ועשתה את ציפרניה״ - ״ותרבי ית טופרנהא״, ותגדל את ציפורניה. הפסוק מלמד שהתורה קובעת תהליך של חודש ימים שתכליתו לצנן את החשק ולתת לשבויה זמן להתאבל, כשהגילוח והציפורניים נועדו למעט את יופייה ולהרתיע את הלוקח.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור