וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפׇּרְנֶֽיהָ׃

החייל מביא את השבויה אל תוך ביתו, והיא מגלחת את ראשה ועושה את ציפורניה. רש״י מבאר ״ועשתה את ציפרניה״ - תגדלם כדי שתתנוול, כלומר תיעשה מכוערת בעיניו. אבן עזרא מציע שני כיוונים: יש אומרים שמא בעבור שערה חשק בה, ולכן תגלח, ומבאר ״ועשתה״ - תגדל את הציפורניים כדי להיות מאוסה בעיניו. אונקלוס מתרגם ״ועשתה את ציפרניה״ - ״ותרבי ית טופרנהא״, ותגדל את ציפורניה. הפסוק מלמד שהתורה קובעת תהליך של חודש ימים שתכליתו לצנן את החשק ולתת לשבויה זמן להתאבל, כשהגילוח והציפורניים נועדו למעט את יופייה ולהרתיע את הלוקח.