דְּבָרִים כ״א · י׳

כי תצא למלחמה. בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּמִלְחֶמֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין לוֹמַר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, שֶׁהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר (דברים כ') לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:

ושבית שביו. לְרַבּוֹת כְּנַעֲנִים שֶׁבְּתוֹכָהּ וְאַעַ"פִּ שֶׁהֵם מִשִׁבְעָה אֻמּוֹת (ספרי; סוטה ל"ה):

אֲרֵי תִפּוֹק לַאֲגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ וְיִמְסְרִנוּן יְיָ אֱלָהָךְ בִּידָךְ וְתִשְׁבֵּי שִׁבְיְהוֹן

כי תצא. זו הפרשה דבקה עם כי תצור אל עיר ונכנסה ביניהם פרשת עגלה ערופה בעבור החלל הנמצא בא״‎י. ולא כן חוצה לארץ. ואף כי במלחמה:

כי תצא נסמכה כאן לומר שאין דין פרשה זו של חוצה לארץ כדין פרשיות דלעיל שנוהגות בארץ.

כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו.

ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכם ה״‎ג רש״‎י.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳. אוֹיְבֶיךָ בְּיוּ״ד לְשׁוֹן רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וּנְתָנוֹ״ - הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּנְתָנָם״. ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ - ״כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ״ הָיָה לוֹ לוֹמַר. וּבַיַּלְקוּט מַסִּיק בְּשֵׁם הַסִּפְרֵי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ - כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ, ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״ - אִם עָשִׂיתָ כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן סוֹף שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתְנוֹ בְּיָדֶךָ. וְלֹא הֵבַנְתִּי דְּבָרָיו, מַהוּ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, אִם זֶה הוּא שֶׁאָמַר: ״וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ״ וְגוֹ׳ - הֲרֵי כְּבָר הוּא נָתוּן בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁעָשָׂה הָאָמוּר בָּעִנְיָן, כִּי אֵיךְ יִשְׁבֶּה מִמֶּנּוּ שֶׁבִי אִם עֲדַיִן אֵינוֹ נָתוּן בְּיָדוֹ? וְאַף אִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁאֵין רְאָיָה מִן הַשְּׁבוּיָה, כִּי לִפְעָמִים יִשְׁבּוּ שֶׁבִי בַּמִּלְחָמָה אַף אִם עֲדַיִן אֵין הָאוֹיֵב מָסוּר בְּיָדוֹ, וּרְאָיָה מִן ״וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי״ הַנֶּאֱמָר פָּרָשַׁת חֻקַּת (כא א), מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, מְנָא לֵיהּ לוֹמַר כֵּן לְפָרֵשׁ ״וּנְתָנוֹ״ סוֹף שֶׁיִּתְּנוּ בְּיָדְךָ, שֶׁמָּא פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לְאַלְתַּר בְּיָדְךָ.

וְנִרְאֶה שֶׁקָּשֶׁה לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה, ״וּנְתָנוֹ״ - ״וּנְתָנָם״ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמְּדַבֵּר בְּאוֹיֵב אֶחָד פְּרָטִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל אוֹיְבֶיךָ הָרַבִּים שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר, וּמִי הוּא זֶה וְאֵיזוֹ הוּא, אֵין זֶה כִּי אִם צַר וְאוֹיֵב פְּנִימִי, וְהוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע הַמְקַטְרֵג בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה בַּמִּלְחָמָה, כַּמְבֹאָר בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים (כא) בַּפָּסוּק ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה״. וְעָלָיו אָמַר ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״, וְאִם כֵּן קָשֶׁה, אֵיךְ הוּא מַבְטִיחוֹ שֶׁיִּתְּנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדוֹ, הֲרֵי אַחַר זֶה נֶאֱמַר עִנְיַן אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע כוּ׳, וַהֲרֵי אָנוּ רוֹאִין שֶׁעוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד יִצְרוֹ עַד שֶׁהִכְשִׁילוֹ בִּיפַת תֹּאַר זוֹ, וְאַיֵּה הַבְטָחַת ״וּנְתָנוֹ ה׳ בְּיָדֶךָ״? עַל כֵּן פֵּרֵשׁ ״וּנְתָנוֹ״ - סוֹף שֶׁיִּתְּנוֹ בְּיָדֶךָ, כִּי אִם תַּעֲשֶׂה כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן מִגִּלּוּחַ רֹאשָׁהּ וְנִוּוּלָהּ מָה כָּתוּב אַחֲרָיו - ״וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, הַכָּתוּב מְבַשְּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאתָהּ, וְאָז וַדַּאי יִצְרוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ כְּשֶׁיִּשְׂנָא אוֹתָהּ. וְעִקַּר תַּחְבּוּלָה זוֹ הִיא כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז ב): ״טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל״ וְגוֹ׳, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר יוֹם הַמִּיתָה, וְאָז וַדַּאי אָזֵיל הַיֵּצֶר הָרָע, וּכְשֶׁהִיא בּוֹכָה וּמִתְאַבֶּלֶת עַל אָבִיהָ וְאִמָּהּ הֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב בְּבֵית אֵבֶל תָּמִיד, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר לְיִצְרוֹ יוֹם הַמִּיתָה, וְאָז וַדַּאי אָזֵיל, וְאָז תִּשְׁקֹט תַּאֲוָתוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׂנָאֶהָ. וּלְפִי שֶׁמְבַשֶּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאתָהּ, לָכֵן אָמַר סוֹף שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתְנוֹ בְּיָדֶךָ.

וּמִטַּעַם זֶה הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ - כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ, כִּי לְשׁוֹן ״עַל״ לֹא יִצְדַּק כִּי אִם בִּסְתָם מִלְחָמָה הַבָּאָה מִן הַשָּׁמַיִם מֵעָל, כִּי בִּסְתָם מִלְחָמָה מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם (שופטים ה כ), אָמְנָם מִדְּקָאָמַר ״וּנְתָנוֹ״, לְשׁוֹן יָחִיד, בְּעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לְפָרְשׁוֹ עַל הַיֵּצֶר הָרָע. וְאִם כֵּן כְּשֶׁאָמַר ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וַדַּאי כָּלַל בָּזֶה שְׁנֵי מִינֵי אוֹיְבִים, הֵן אוֹיֵב חִיצוֹנִי הֵן אוֹיֵב פְּנִימִי הַמְקַטְרֵג בִּשְׁעַת סַכָּנָה. וְיֵשׁ רְאָיָה לָזֶה, כִּי בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים כְּתִיב ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶךָ״ בְּלֹא יוֹ״ד אֵצֶל הַבֵּי״ת, וְזֶה מְדַבֵּר בִּסְתָם אוֹיֵב לְבַד, וְכָאן נֶאֱמַר ״אוֹיְבֶיךָ״ בְּיוֹ״ד, הַמּוֹרֶה עַל אוֹיְבִים רַבִּים, וַדַּאי כָּלַל הַחִיצוֹנִי וְהַפְּנִימִי יַחַד. וְאָמַר ״וּנְתָנוֹ״, אֶחָד מֵהֶם יִתֵּן תְּחִלָּה, וְזֶה וַדַּאי הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁאִם אֵין יִצְרוֹ נָתוּן בְּיָדוֹ תְּחִלָּה אֵינוֹ יָכוֹל לְנַצֵּחַ אוֹיֵב חִיצוֹנִי זֶה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ בְּחֵטְא. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ - כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ, כִּי הַמִּלְחָמָה שֶׁעִם הַיֵּצֶר הָרָע אֵינָהּ בָּאָה מִלְּמַעְלָה, כִּי אִם הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּתְחִיל וַה׳ יִגְמוֹר עַל יָדוֹ. זֶהוּ שֶׁאָמַר, סוֹף שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתְנוֹ בְּיָדֶךָ, סוֹף - הַיְינוּ אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁתַּעֲשֶׂה מֵעִנְיְנֵי נִצּוּחַ וְתַחְבּוּלוֹת נֶגֶד יִצְרְךָ, וַה׳ יִשְׁלַח עֶזְרוֹ לַסּוֹף. אֲבָל בִּסְתָם מִלְחָמָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, כִּי קֹדֶם אֲשֶׁר הֲכִינוֹת לִבְּךָ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה, כְּבָר נִלְחֲמוּ עִמּוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְאַתָּה הַגּוֹמֵר כְּדֵי שֶׁתִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ׳. מַהוּ ״כִּי תֵצֵא״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כִּי תֵלֵךְ״, אוֹ ״כִּי תִלָּחֵם״. וּמַהוּ ״לַמִּלְחָמָה״ - ״לִלְחֹם״ מִבָּעֵי לֵיהּ, כִּי ״לַמִּלְחָמָה״ מַשְׁמַע שֶׁאֵין אַתָּה לוֹחֵם כִּי אִם לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה בָּאתָ. ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ - ״כְּנֶגֶד״ מִבָּעֵי לֵיהּ. ״וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״ כָּפַל הַלָּשׁוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לה:) שֶׁבָּא לְרַבּוֹת כְּנַעֲנִים שֶׁבְּתוֹכוֹ, מִכָּל מָקוֹם הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְשָׁבִיתָ שְׁבִי״, ״שִׁבְיוֹ״ לָמָּה לִי?

וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ זֶה בִּשְׁנֵי פָּנִים, הָאֶחָד הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן פָּרָשָׁה זוֹ עַל פָּסוּק ״כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״, הַיְינוּ דִּבּוּר רָע, וְהוּא לָשׁוֹן הָרָע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת וְיַכּוּ בֵּינֵיהֶם מַכָּה רַבָּה מְאֹד יוֹתֵר מִן הָאוֹיְבִים. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁכְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם בֵּין הַלּוֹחֲמִים הֲרֵי הֵם מְנֻצָּחִים, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְפָרִיצֵי יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת שֵׁנִי. לְכָךְ אָמַר ״כִּי תֵצֵא״ בִּלְשׁוֹן יְצִיאָה, מִעֵט הַמִּלְחָמָה הַפְּנִימִית תּוֹךְ הָעִיר, לוֹמַר שֶׁדַּוְקָא כְּצֵאתְךָ הָעִיר תִּפְרוֹשׂ כַּפְּךָ לַמִּלְחָמָה, אֲבָל בְּתוֹךְ הָעִיר יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם. וְדַוְקָא ״לַמִּלְחָמָה״ תֵּצֵא וְלֹא מִמִּלְחָמָה, וְדַוְקָא ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ תֵּצֵא וְלֹא עַל אוֹהֲבֶיךָ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. ״וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״ שֶׁל הַשּׂוֹנֵא וְלֹא שֶׁתְּבַקֵּשׁ לָצוּד אֶת חֲבֵרְךָ בִּמְצוּדָתְךָ, כִּי כָל אֵלּוּ דְּבָרִים הַמַּזִּיקִין בַּמִּלְחָמָה. וְאִם אֶת כָּל אֵלֶּה תַּעֲשֶׂה, אָז ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״, אֲבָל לֹא זוּלַת זֶה.

הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי, שֶׁבָּא לְבַטֵּל דַּעַת יִצְרְךָ הָרָע, אֲשֶׁר יַשִּׁיאֲךָ לוֹמַר, הֲלֹא שְׁבוּיָה זוֹ בָּאֲתָה לְיָדִי עַל יְדֵי כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, וְנִכְנַסְתִּי בְּסַכָּנַת הַמִּלְחָמָה עַד שֶׁנִּצַּחְתִּי, וְלָמָּה יַטִּיל ה׳ עָלַי כָּל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ מִגִּלּוּחַ וְנִוּוּל. עַל כֵּן הִקְדִּים לוֹ לוֹמַר, שֶׁקֶר אַתָּה טוֹעֵן, כִּי לֹא בְּכֹחוֹ יִגְבַּר, וְרַק אֶת אֲשֶׁר הוֹרִישְׁךָ ה׳ אוֹתוֹ תִּירָשׁ, וְאֵין אַתָּה הַלּוֹחֵם רַק כִּי תֵצֵא מִבֵּיתְךָ לִרְאוֹת הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר קְדָמְךָ כְּבָר מִן הַשָּׁמַיִם הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״לַמִּלְחָמָה״, לְאוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁהַתְחָלָתָהּ הָיְתָה כְּבָר, ״עַל אוֹיְבֶיךָ״, עָלָיו מַמָּשׁ, מִן הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְלֹא מִכְּנֶגֶד מִמְּךָ, כִּי כְבָר יִשְׁלַח ה׳ חִצָּיו וַיְפִיצֵם. ״וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כְבָר נִשְׁבֵּית עַל יְדֵי הַמִּלְחָמָה, וְיַעַן כִּי חָפֵץ ה׳ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאֶרֶת בְּכָל הָאָרֶץ שֶׁתִּקָּרֵא הַמִּלְחָמָה עַל שִׁמְךָ, עַל כֵּן ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה לְכָל הָעַמִּים כְּאִלּוּ יָדֶיךָ עָשׂוּ וְיָכְלוּ לָהֶם, אֲבָל הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹאת, וּמִפְּנֵי הַכָּבוֹד נְתָנוֹ בְּיָדֶךָ.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּל זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי תִרְאֶה בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת״ וְגוֹ׳? עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַר ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה״ לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״עַל אוֹיְבֶיךָ״. וְאוּלַי כִּי לְפִי שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר יְפַת תֹּאַר שֶׁאֲסוּרָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, גַּם לְהַתִּיר קַדְלֵי דַּחֲזִירֵי (חולין יז.) וּשְׁאָר אִסּוּרִין, חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁבִּיצִיאַת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ מִדְּבַר אִסּוּר. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְהִתְנָה וְאָמַר כִּי תֵצֵא - תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ לַמִּלְחָמָה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֶיךָ שֶׁהֵם אוֹיְבֵי ה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים קלט:כא) ״הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא וְגוֹ׳ לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי״. לְטַעַם זֶה תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ, וְאִם תַּעֲשֶׂה כֵן - ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״. וּמִזֶּה אַתָּה לָמֵד שֶׁזּוּלַת כֵּן, אִם תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ לְטַעַם אַחֵר וְהַטַּעַם מוּבָן מִמַּה שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן, אֵינוֹ מֻבְטָח שֶׁיִּתְּנֵהוּ ה׳ בְּיָדוֹ.

וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּמְזַלְזֵל בְּמַתְּנַת מֶלֶךְ, אוֹ נִתְכַּוֵּן לֶאֱסוֹר יְפַת תּוֹאַר כָּל עוֹד שֶׁלֹּא שָׁבוּ שִׁבְיוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם כֵּיוָן שֶׁהוּתְּרָה לִי אֶחְטְפֶנָּה וְאוֹלִיכֶנָּה וְאֶבְעָלֶנָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה פֵּרוּשׁ כְּשֶׁתִּשְׁבֶּה אוֹתָהּ וְתִהְיֶה שֶׁלְּךָ אִם רָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וְגוֹ׳. וְטַעַם אָמְרוֹ שִׁבְיוֹ וְלֹא אָמַר אוֹתוֹ, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי) שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִלְחֶמֶת רְשׁוּת, וְדִקְדֵּק לוֹמַר שִׁבְיוֹ אֲפִלּוּ הוּא מֵהַכְּנַעֲנִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים כ:טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״:

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּנְתָנוֹ ה׳ וְגוֹ׳ בְּיָדֶךָ״, לָזֶה כְּשֶׁאָמַר וְשָׁבִיתָ גָּמַר אוֹמֶר שִׁבְיוֹ, פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁשָּׁבוּי וְעוֹמֵד לְפָנֶיךָ. עוֹד רָמַז שֶׁהֲגַם שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה בְּגֶדֶר שִׁבְיוֹ לְפִי עֵרֶךְ הַמִּשְׁתַּעֵר לַלּוֹחֵם וְנִלְחָם, אַף עַל פִּי כֵן ״וְשָׁבִיתָ״. וּמִזֶּה עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה כִּי ה׳ הוּא הַנּוֹתְנוֹ לְפָנֶיךָ, וְלֹא כֹּחֲךָ וְעֹצֶם יָדְךָ עוֹשֶׂה חָיִל.