התחילו ללמודחלק כחלק יאכלו. מְלַמֵּד שֶׁחוֹלְקִין בָּעוֹרוֹת וּבִּבְשַׂר שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת, יָכוֹל אַף בִּדְּבָרִים הַבָּאִים שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָרֶגֶל, כְּגוֹן תְּמִידִין וּמוּסְפֵי שַׁבָּת וּנְדָרִים וּנְדָבוֹת, תַּ"לֹ לבד ממכריו על האבות חוּץ מִמַּה שֶּׁמָּכְרוּ הָאָבוֹת בִּימֵי דָּוִד וּשְׁמוּאֵל שֶׁנִּקְבְעוּ הַמִּשְׁמָרוֹת וּמָכְרוּ זֶה לָזֶה, טֹל אַתָּה שַׁבַּתְּךָ וַאֲנִי אֶטֹּל שַׁבַּתִּי (שם):
חֳלָק כָּחֳלָק יֵיכְלוּן בַּר מִמַטַרְתָּא דְיֵיתֵי בְּשַׁבַּתָּא דְכֵן אַתְקִינוּ אֲבָהָתָא
לבד ממכריו. יש אומרים שהוא כמו מאת מכריהם בדרך רחוקה מעט ולא אבה הדקדוק רק הוא מגזר' וכי תמכרו ממכר והטעם כי אם מכר ביתו שירש מאבותיו כאשר כתוב ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו וזה פירוש על האבות לא יאמר לו הנה יש לך לא תאכל עוד אלא חלק כחלק יאכלו וכאשר השלים להזכיר דבר השופט והכהן הזכיר דבר הנביא:
לבד ממכריו על האבות - לפי הפשט: כמו: איש מאת מכרו אם יש לו שום קרוב מאבותיו שיתן לו קרבנו לעשותו, הוא יש לו רשות להקריבו, אף על פי שאינו ממשמרה זו.
חלק כחלק יאכלו ומה שכתב בבני עלי ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול לחם, דמשמע שלא היו לוקחין חלק היינו על ידי שתלה הכתוב החלוקה בשירות דכתיב ושרת את אחיו בשם ה׳ מי שעובד חולק וזרעו של עלי לא הגיעו לכלל שנים להיות ראויין לעבודה הם שלשים שנה כדכתיב בבני עלי כל מרבית ביתך ימותו אנשים פירוש בחורים.
לבד ממכריו אם מכר ביתו שירש מאבותיו לא יאמרו לו לא תטול חלק שהרי יש לך. ד״א לבד ממכריו על האבות לשון הכירה כמו איש מאת מכרו, פי׳ אם יש לו מכירים וקרובים מאבותיו שיתנו לו קרבנם להקריבם הרשות בידו להקריב אעפ״י שאינו מאותה משמרה.
לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת. בֵּאוּר הַדָּבָר, שֶׁכָּל כֹּהֵן יֹאכַל חֶלְקוֹ, וְאִם יֵשׁ לוֹ מוֹתָרוֹת יָכוֹל הוּא לִמְכֹּר, וְחֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו, מַה שֶּׁהוּא מוֹכֵר. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״עַל הָאָבוֹת״, הַיְינוּ לְתָרֵץ לָמָּה נִתַּן לוֹ רְשׁוּת לִמְכֹּר הַמּוֹתָרוֹת, וְכִי לֹא הָיָה נָכוֹן יוֹתֵר לִתֵּן הַמּוֹתָרוֹת לְמִי שֶׁאֵין לוֹ דֵּי סִפּוּקוֹ? עַל זֶה אָמַר ״עַל הָאָבוֹת״, צֵא וּלְמַד מֵחֲלֻקַּת הָאָרֶץ שֶׁנֶּחֱלְקָה לְבָתֵּי אָבוֹת כְּפִי מָה שֶׁהָיוּ מְרֻבִּים בְּאוֹכְלוּסִין אוֹ מוּעָטִין בִּזְמַן הַחֲלֻקָּה, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּרוֹב הַיָּמִים יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן, שֶׁלְּשֵׁבֶט אֶחָד לֹא יִהְיֶה דֵּי סִפּוּקוֹ אִם יִהְיֶה מְרֻבֶּה בְּאוֹכְלוּסִין יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַחֲלֻקָּה, וּלְשֵׁבֶט אַחֵר יִהְיֶה מוֹתָרוֹת אִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת לוֹ אוֹכְלוּסִין הַרְבֵּה מִמָּה שֶׁהָיוּ בִּימֵי הָאָבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַחֲלֻקָּה. אֶלָּא וַדַּאי הַטַּעַם שֶׁאֵין עוֹשִׂין חֲלֻקָּה אַחֶרֶת כִּי אִם אוֹתָהּ שֶׁנַּעֲשֵׂית בִּימֵי הָאָבוֹת, כָּךְ הַכֹּהֲנִים שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵיהֶם חֲלֻקָּה לְמִשְׁמָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּרוֹב הַיָּמִים יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן, שֶׁלְּמִשְׁמָר אֶחָד יִהְיֶה בְּצִמְצוּם וּלְאַחֵר מוֹתָרוֹת, מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל הַכֹּהֵן לִמְכֹּר הַמּוֹתָרוֹת, לְפִי שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָבוֹת.