דְּבָרִים י״ח · א׳

לֹֽא־יִ֠הְיֶ֠ה לַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם כׇּל־שֵׁ֧בֶט לֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל אִשֵּׁ֧י יְהֹוָ֛ה וְנַחֲלָת֖וֹ יֹאכֵלֽוּן׃

במילים פשוטות

הכתוב קובע שלא יהיה לכהנים הלוויים, לכל שבט לוי, חלק ונחלה עם ישראל, אלא ״אישי ה׳ ונחלתו יאכלון״. רש״י מבאר ש״כל שבט לוי״ כולל בין תמימים בין בעלי מומין, ״חלק״ הוא בביזה, ״ונחלה״ בארץ; ומפרש ש״אישי ה׳״ הם קדשי המקדש, ״ונחלתו״ הם קדשי הגבול - תרומות ומעשרות, אבל נחלה גמורה אין להם בקרב אחיהם. אבן עזרא מבאר שכשם שהזכיר את משפט המלך, הזכיר את משפט הכהנים שהם מורי התורה, ומכיוון שאין להם נחלה יקחו מן הזובח את המתנות. כך הפסוק מייסד את מעמד שבט לוי ואת פרנסתו מן הקדשים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כל שבט לוי. בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין (ספרי):

חלק. בַּבִּזָּה:

ונחלה. בָּאָרֶץ (שם):

אשי ה'. קָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:

ונחלתו. אֵלּוּ קָדְשֵׁי הַגְּבוּל - תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, אֲבָל נַחֲלָה גְּמוּרָה לא יהיה לו בקרב אחיו; וּבְסִפְרֵי דָּרְשׁוּ - ונחלה לא יהיה לו - זוֹ נַחֲלַת שְׁאָר, בקרב אחיו - זוֹ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא, וְנִרְאֶה לִי שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁמֵּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָאֵילָךְ נִקְרֵאת אֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין, וְשֶל סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי עֲמָמִין, אֱמוֹרִי וּכְנַעֲנִי, וְנַחֲלַת שְׁאָר לְרַבּוֹת קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי, וְכֵן דּוֹרֵשׁ בְּפָרָשַׁת מַתָּנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְאַהֲרֹן (במדבר י"ח) "עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי וְגוֹ'" לְהַזְהִיר עַל קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי. שׁוּב נִמְצָא בְדִבְרֵי רַבִּי קְלוֹנִימוּס הָכֵי גָּרְסִינָן בְּסִפְרֵי: ונחלה לא יהיה לו. אֵלּוּ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה, בקרב אחיו אֵלּוּ נַחֲלַת שִׁבְעָה, נַחֲלַת חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים וְנַחֲלַת שִׁבְעָה שְׁבָטִים; וּמִתּוֹךְ שֶׁמֹּשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ לֹא חִלְּקוּ נַחֲלָה אֶלָּא לַחֲמִשָּׁה שְׁבָטִים בִּלְבָד, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה הִנְחִיל לִרְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וִיהוֹשֻׁעַ הִנְחִיל לִיהוּדָה וְאֶפְרַיִם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וְשִׁבְעָה הָאֲחֵרִים נָטְלוּ מֵאֵלֵיהֶן אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, מִתּוֹךְ כָּךְ הִזְכִּיר חֲמִשָּׁה לְבַד וְשִׁבְעָה לְבַד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא יְהֵי לְכָהֲנַיָא לֵוָאֵי כָּל שִׁבְטָא דְלֵוִי חֳלָק וְאַחֲסָנָא עִם יִשְׂרָאֵל קֻרְבָּנַיָא דַיְיָ וְאַחֲסַנְתֵּהּ יֵיכְלוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא יהיה לכהנים הלוים. כאשר הזכיר משפטי המלך שהוא השופט הזכיר גם משפט הכהנים שהם מורי התורה ואחר שאמר שאין להם נחלה יקחו מאת הזובח הזרוע והלחיים והקיבה הזרוע מהגוף והלחיים שהלשון ביניהם מהראש והקיבה מהקרב ודרך דרש כי הכהן הוא שוחט השלמים הזרוע שכר זרועו בשחיטה והלחיים שכר הברכה והקיבה שכר הבדיקה ועל דרך הפשט כי אלה טובים משאר הבשר גם הזכיר דברי לוי כי גם הם יורו התורה בשערים והעד דברי הימים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אשי ה' קדשי המקדש נחלתו אלו קדשי הגבול תרומות ומעשרות אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו ובספרי דרשו ונחלה לא יהיו לו זו נחלת שאר בקרב אחיו זו נחלת שבעה ואיני יודע מה הוא ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממין ושל סיחון ועוג שני עממין אמורי וכנעני ונחלת שאר לרבות קיני וקנזי וקדמוני שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי (שופטים קסד) ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה בקרב אחיו אלו נחלת שבעה נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד שכן משה הנחיל לראובן וגד ולחצי שבט מנשה ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה ושבעה אחרים נטלו מאיליהן אחרי מות יהושע מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד כל זה לשון רש"י (רש"י על דברים י״ח:א׳) וכבר פירשתי העיקר בפרשת קדש לי (שמות יג ה) כי נחלת חמשה עממין הנזכרים בפסוק כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש והם עיקר נחלת ישראל שהיתה ארצם זבת חלב ודבש אבל השנים הנשארים והם הפרזי והגרגשי אין ארצם זבת חלב ודבש ואינה חייבת בבכורים ולכך הזכיר בלויים שלא יטלו חלק עם ישראל בעיקר נחלתם בארץ הטובה שהיא נחלת החמשה וגם לא בנחלת השבעה שהם השנים הנשארים אף על פי שאין ארצם טובה ואינה חשובה בעיני ישראל כל כך ודבר ברור הוא בראיות שכתבתי שם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא יהיה לכהנים אחר שהזכיר משפטי המלך שהוא שופט הזכיר גם משפט הכהנים שהם מורי התורה.

לא יהיה לכהנים הלוים וגו׳‎ שאם יהיה להם לא יוכלו לעבדה ולשמרה לפי שהם זקוקים להיות קבועים תמיד אצל המקדש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים וְגוֹ׳ וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳. כָּפַל הַכָּתוּב הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁעָבְרוּ וְנָתְנוּ לָהֶם נַחֲלָה, אוֹתָהּ נַחֲלָה לֹא תָּקוּם לִזְכוּתָם, וְהוּא אָמְרוֹ וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳. וְטַעַם סְמִיכוּת מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, לוֹמַר שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁוֶה לָעָם בַּמִּצְווֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן לָתֵת לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶם, וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו לְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה שֶׁמְּצַוֶּה ה׳ לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל