דְּבָרִים ט״ז · י״ז

איש כמתנת ידו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹכְלִין הַרְבֵּה וּנְכָסִים מְרֻבִּין יָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת וּשְׁלָמִים מְרֻבִּים (ספרי; חגיגה ח'):

גְבַר כְּמַתְּנַת יְדֵהּ כְּבִרְכָּתָא דַיְיָ אֱלָהָךְ דִי יְהַב לָךְ: ססס

אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ח:) לָמְדוּ מִן פָּסוּק זֶה שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים מְרֻבִּים יָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת, וְאִם יֵשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים, הַיְינוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ בִּרְכַּת ה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח ג-ד) ״בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ, הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳״. לְכָךְ אָמַר תְּחִלָּה עַל הָעוֹלוֹת הַתְּלוּיִם בִּנְכָסִים, הֵן רַב הֵן מְעָט, ״אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ״, הַיְינוּ כְּפִי נְכָסָיו מִסַּת נִדְבַת יָדוֹ וְחֵילוֹ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר עַל הַשְּׁלָמִים הַתְּלוּיִים בְּאוֹכְלִים מְרֻבִּים, ״כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״, כִּי זֶה תָּלוּי בְּמַה שֶּׁבֵּרַכְךָ ה׳ וְהִרְבֶּךָ.

וּלְפִי שֶׁבְּכָל הַפָּרָשָׁה מֹשֶׁה יְדַבֵּר בְּנוֹכֵחַ לְיִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כְּמַתְּנַת יָדְךָ״, וְאָמַר ״יָדוֹ״ בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וְאוּלַי קָאֵי ״יָדוֹ״ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ד״ה א׳ כט יד): ״כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ״. וְאָמַר לָשׁוֹן זֶה בְּעוֹלוֹת שֶׁכֻּלָּם כָּלִיל לַגָּבוֹהַּ, פֶּן יֵרַע עֵינָיו מִלָּתֵת מִשֶּׁלּוֹ לַגָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עוֹלוֹת הַרְבֵּה. עַל כֵּן אָמַר שֶׁלֹּא מִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁקִּבֵּל מִיָּדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כְּמַתְּנַת יָדוֹ״ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מִיָּדוֹ יִתְבָּרַךְ נִתַּן לוֹ נְכָסִים מְרֻבִּים, אָז יַחֲזֹר וְיִתֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ וְיָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאוֹכְלִים מְרֻבִּים הַיְינוּ הַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה וְגוֹ׳, וּלְצָרְכָּם יָבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּין, וְלֹא יֵרַע עֵינֶיךָ בְּתִתְּךָ לָהֶם, אֶלָּא ״כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״, וְלֹא מִשֶּׁלְּךָ אַתָּה נוֹתֵן כִּי אִם מִשֶּׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ.