דְּבָרִים ט״ז · י״ז

אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ {ס}

במילים פשוטות

הכתוב מצווה ״איש כמתנת ידו״ כברכת ה׳ אשר נתן לך. רש״י מבאר שמי שיש לו אוכלים הרבה ונכסים מרובים יביא עולות מרובות ושלמים מרובים. כלי יקר מוסיף שרבותינו למדו מפסוק זה שמי שיש לו נכסים מרובים יביא עולות מרובות, ומי שיש לו אוכלים מרובים יביא שלמים מרובים, שכן העולה כליל לגבוה ואילו השלמים נאכלים. כך הפסוק מלמד שהבאת הקרבנות בעלייה לרגל אינה במידה קבועה לכול, אלא כל אדם מביא לפי ברכתו ולפי מספר בני ביתו.
מבוסס על רש״י, כלי יקר · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

איש כמתנת ידו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹכְלִין הַרְבֵּה וּנְכָסִים מְרֻבִּין יָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת וּשְׁלָמִים מְרֻבִּים (ספרי; חגיגה ח'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

גְבַר כְּמַתְּנַת יְדֵהּ כְּבִרְכָּתָא דַיְיָ אֱלָהָךְ דִי יְהַב לָךְ: ססס

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ח:) לָמְדוּ מִן פָּסוּק זֶה שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים מְרֻבִּים יָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת, וְאִם יֵשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים, הַיְינוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ בִּרְכַּת ה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח ג-ד) ״בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ, הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳״. לְכָךְ אָמַר תְּחִלָּה עַל הָעוֹלוֹת הַתְּלוּיִם בִּנְכָסִים, הֵן רַב הֵן מְעָט, ״אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ״, הַיְינוּ כְּפִי נְכָסָיו מִסַּת נִדְבַת יָדוֹ וְחֵילוֹ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר עַל הַשְּׁלָמִים הַתְּלוּיִים בְּאוֹכְלִים מְרֻבִּים, ״כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״, כִּי זֶה תָּלוּי בְּמַה שֶּׁבֵּרַכְךָ ה׳ וְהִרְבֶּךָ.

וּלְפִי שֶׁבְּכָל הַפָּרָשָׁה מֹשֶׁה יְדַבֵּר בְּנוֹכֵחַ לְיִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כְּמַתְּנַת יָדְךָ״, וְאָמַר ״יָדוֹ״ בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וְאוּלַי קָאֵי ״יָדוֹ״ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ד״ה א׳ כט יד): ״כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ״. וְאָמַר לָשׁוֹן זֶה בְּעוֹלוֹת שֶׁכֻּלָּם כָּלִיל לַגָּבוֹהַּ, פֶּן יֵרַע עֵינָיו מִלָּתֵת מִשֶּׁלּוֹ לַגָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עוֹלוֹת הַרְבֵּה. עַל כֵּן אָמַר שֶׁלֹּא מִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁקִּבֵּל מִיָּדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כְּמַתְּנַת יָדוֹ״ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מִיָּדוֹ יִתְבָּרַךְ נִתַּן לוֹ נְכָסִים מְרֻבִּים, אָז יַחֲזֹר וְיִתֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ וְיָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאוֹכְלִים מְרֻבִּים הַיְינוּ הַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה וְגוֹ׳, וּלְצָרְכָּם יָבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּין, וְלֹא יֵרַע עֵינֶיךָ בְּתִתְּךָ לָהֶם, אֶלָּא ״כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״, וְלֹא מִשֶּׁלְּךָ אַתָּה נוֹתֵן כִּי אִם מִשֶּׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל