דְּבָרִים ט״ו · י״ט

כׇּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ׃

במילים פשוטות

הפסוק מצווה ״כל הבכור אשר ייולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה׳, לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך״. רש״י מיישב סתירה: כאן נאמר ״תקדיש״ ובמקום אחר ״לא יקדיש איש אותו״, ומתרץ שאין להקדישו לקרבן אחר, אך מצווה לומר ״הרי אתה קדוש לבכורה״. אבן עזרא מבאר שהזכיר הכתוב את הבכור בעבור האיסור ״לא תעבוד בבכור שורך״. הכתוב קובע שהבכור הזכר בבהמה קדוש לה׳, ואסור להשתמש בו לעבודה או לגזוז את צמרו, שכן מרגע לידתו הוא מיועד לקדושה ולא לתועלת בעליו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כל הבכור, תקדיש. וּבְמָקוֹם אַחֵר (ויקרא כ"ז) הוּא אוֹמֵר "לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ", הָא כֵיצַד? אֵינוֹ מַקְדִּישׁוֹ לְקָרְבָּן אַחֵר; וְכָאן לִמֵּד שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר הֲרֵי אַתָּה קָדוֹשׁ לִבְכוֹרָה. דָּ"אַ - אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "תַּקְדִּישׁ", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", שֶׁהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר "תַּקְדִּישׁ", הָא כֵיצַד? מַקְדִּישׁוֹ אַתָּה הֶקְדֵּשׁ עִלּוּי וְנוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ כְּפִי טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁבּוֹ (ערכין כ"ט):

לא תעבד בבכור שורך ולא תגז וגו'. אַף הַחִלּוּף לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָסוּר, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה (בכורות כ"ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כָּל בּוּכְרָא דִי יִתְיְלִיד בְּתוֹרָךְ וּבְעָנָךְ דִכְרִין תַּקְדֵשׁ קָדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תִפְלַח בְּבוּכְרָא דְתוֹרָךְ וְלָא תֵגוֹז בּוּכְרָא דְעָנָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כל הבכור. הזכירו בעבור לא תעבוד בבכור שורך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

תקדיש לה' אלהיך - כלומר, נהוג בו דין קדושה שלא תעבוד בו ולא תגוז. ומ"ש: לא יקדיש איש אותו - כבר פירשתיו לא יקדיש איש אותו לקרבן אחר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כל הבכור סמכו כאן ע״‎י שדבר למעלה בדין עבד עברי וכאן לא תעבד בבכר שורך ופרשה זו של בכור נשנית כאן לחדש בה דין בכור בעל מום.

אשר יולד פרט ליוצא דופן.

הזכר תקדיש נהוג בו דין קדושה כיצד לא תעבד בו ולא תגז אותו, שהרי אינו שלך אלא לאכלו לפני ה׳‎ לאחר זריקת דמו והקטרת אימוריו ואינו טעון נסכים ולא סמיכה ולא תנופה חי ושחוט.

מקור: ספריא · נחלת הכלל