דְּבָרִים ט״ו · י״ד

הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגׇּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃

במילים פשוטות

הפסוק מצווה ״העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך, אשר ברכך ה׳ תיתן לו״. רש״י מבאר ש״העניק״ הוא לשון עדי בגובה ובמראית העין, דבר שיהיה ניכר שהיטבת לו, ויש מפרשים לשון הטענה על צווארו. עוד מבאר רש״י שמן הלשון ״אשר ברכך ה׳״ נלמד שההענקה מכל דבר שברכך בו. אבן עזרא מבאר ש״העניק״ מלשון עשיית תפארת, מגזרת ״וענקים לגרגרותיך״. הכתוב מפרט ממה מעניקים לעבד המשוחרר: מן הצאן, מן הגורן ומן היקב, לפי הברכה שזכה בה האדון, כדי לשלחו ברכוש הראוי.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

העניק תעניק. לְשׁוֹן עֲדִי בַּגֹּבַהּ וּבְמַרְאִית הָעַיִן, דָּבָר שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהֱטִיבוֹתָ לוֹ; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן הַטְעָנָה עַל צַוָּארוֹ:

מצאנך ומגרנך ומיקבך. יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, תַּ"לֹ אשר ברכך - מִכָּל מַה שֶּׁבֵּרַכְךָ בּוֹרַאֲךָ. וְלָמָּה נֶאֶמְרוּ אֵלּוּ? מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִים שֶׁהֵם בִּכְלַל בְּרָכָה אַף כָּל שֶׁהוּא בִּכְלַל בְּרָכָה, יָצְאוּ פְּרָדוֹת; וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ בְמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף י"ז) בִּגְזֵרָה שָׁוָה כַּמָּה נוֹתֵן לוֹ מִכָּל מִין וָמִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַפְרָשָׁא תַפְרֵשׁ לֵהּ מֵעָנָךְ וּמֵאִדְרָךְ וּמִמַעֲצַרְתָּךְ דִי בָרְכָךְ יְיָ אֱלָהָךְ תִּתֶּן לֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

העניק תעניק לו. הטעם עשה לו תפארת מגזרת וענקים לגרגרותיך או יהיה פירוש המלה כפי המקום בלא אח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מצאנך מגרנך ומיקבך לחם יין ובשר שהרי במכרוהו ב״‎ד הכתוב מדבר ואין לו כלום כי ב״‎ד שלמו דמי מכירתו בגנבת ובמה יתפרנס אם לא תעניק לו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל