דְּבָרִים י״ג · ז׳

כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּ֠ךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃

במילים פשוטות

הפסוק עובר למסית שאינו נביא, אלא קרוב או אהוב המסית בסתר לעבוד עבודה זרה. רש״י מבאר ש״הסתה״ עניינה גירוי ופיתוי, כלשון ״אם ה׳ הסיתך בי״, שהמסית משיא את חברו לעשות כן. עוד מפרש רש״י ש״אחיך״ הוא אח מן האב, ״בן אמך״ אח מן האם, ו״אשת חיקך״ היא השוכבת בחיקו והחקוקה בו מרוב קרבה. אבן עזרא מדגיש שהכתוב מונה את הקרובים ביותר, ״אפילו אחיך״, כלומר אף על פי שהם היקרים לך אין לשמוע להם. עוד מבאר אבן עזרא את ״בן אמך״, שהיו בבטן אחת, שכן האם כגוף והאב כצורה. הקרבה היתרה אינה מצדיקה שיתוף בעבודה זרה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי יסיתך. אֵין הֲסָתָה אֶלָּא גֵּרוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ש"מ כ"ו) אִם ה' הֱסִיתְךָ בִּי, אנסיטר"א בְּלַעַז, שֶׁמַּשִּׂיאוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן:

אחיך. מֵאָב:

אוֹ בן אמך. מֵאֵם:

חיקך. הַשּׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקְךָ וּמְחֻקָּה בְּךָ, אפקיי"דא בְּלַעַז, וְכֵן (יחזקאל מ"ג), "וּמֵחֵיק הָאָרֶץ" - מִיסוֹד הַתָּקוּעַ בָּאָרֶץ:

אשר כנפשך. זֶה אָבִיךָ, פֵּרֵשׁ לְךָ הַכָּתוּב אֶת הַחֲבִיבִין לְךָ, קַ"וָ לַאֲחֵרִים:

בסתר. דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, שֶׁאֵין דִּבְרֵי מֵסִית אֶלָּא בַּסֵּתֶר, וְכֵן שְׁלֹמֹה הוּא אוֹמֵר (משלי ז') "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה":

אשר לא ידעת אתה ואבתיך. דָּבָר זֶה גְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְךָ - שֶׁאַף הָאֻמּוֹת אֵין מַנִּיחִין מַה שֶּׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם, וְזֶה אוֹמֵר לְךָ עֲזֹב מַה שֶּׁמָּסְרוּ לְךָ אֲבוֹתֶיךָ (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי יְמַלְכִנָךְ אֲחוּךְ בַּר אִמָךְ אוֹ בְרָךְ אוֹ בְרַתָּךְ אוֹ אִתַּת קְיָמָךְ אוֹ חַבְרָךְ דִי כְנַפְשָׁךְ בְּסִתְרָא לְמֵימַר נְהַךְ וְנִפְלַח לְטַעֲוַת עַמְמַיָא דִי לָא יְדַעְתְּ אַתְּ וַאֲבָהָתָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי יסיתך אחיך. הטעם אפי' אחיך:

וטעם בן אמך. שהייתם בבטן אחת והאם כגוף והאב כצורה והצורה לא יבינוה כי אם מתי מעט:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

יסיתך - כל עצה שסופה פורענות קורא הסתה, ותסיתני, לבלעו חנם. אשר הסתה אותו איזבל אשתו. ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אחיך בן אמך הוא הדין לבן אביך אלא דבר הכתוב בהווה לפי שהוא אוהבו ורגיל אצלו יותר מן אחיו בן אביו לפי שאינו חולק עמו בנחלה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ וְגוֹ׳. בְּפָרָשָׁה זוֹ רָמַז ה׳ הֶעָרָה גְּדוֹלָה בְּאוֹפְנֵי הַהֲסָתָה הַבָּאָה לָאָדָם מֵעַצְמוֹ לְהַטּוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. דַּע כִּי יֵשׁ מֵסִית שֶׁבָּא עִם הָאָדָם מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:) בַּפָּסוּק (בראשית ד:ז) ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״ וְהוּא מֵסִית לְהָאָדָם לְהָרַע.

עוֹד יִוָּלֵד בָּאָדָם כֹּחַ מֵסִית שֵׁנִי, בְּאֶמְצָעוּת הָעֲבֵרָה. אִם עָבַר עַל מִצְוָה אַחַת, תִּוָּלֵד בּוֹ כֹּחַ הֶחָפֵץ רֶשַׁע, סוֹד מַאֲמַר (אבות פ״ד מ״ב) עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וְהֶאֱרִיכוּ בָּזֶה אַנְשֵׁי אֱמֶת לוֹמַר כִּי עַל יְדֵי עֲבֵרָה אַחַת קוֹנֶה קָטֵיגוֹר אֶחָד וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל כֹּחַ הָרַע הָרִאשׁוֹן לְהַחְטִיאוֹ, וְכֵן שְׁנַיִם וְכֵן שְׁלֹשָׁה כִּי יַרְבֶּה לַחְטֹא יִגְדַּל בּוֹ הַהֲסָתָה. וּלְטַעַם זֶה אָמְרוּ (ברכות לד:): מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמוֹד.

עוֹד בְּאֶמְצָעוּת נְטוֹת הָאָדָם לְדֶרֶךְ לֹא טוֹב, יְסוֹבְבֶנּוּ קְנוֹת כֹּחַ שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא נֶפֶשׁ רָעָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם בְּתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה יְתֵרָה בְּהִתְעַצְּמוּתוֹ בְּדַרְכֵי ה׳, כְּמוֹ כֵן בְּאֶמְצָעוּת דְּרָכִים הָרָעִים יִקְנֶה תּוֹסֶפֶת נֶפֶשׁ רָעָה לְהַחְטִיאוֹ.

עוֹד יוֹסִיף מִזֶּה גָּדֵר רְבִיעִי, וְהוּא לְהִכָּנֵס נַפְשׁוֹ בְּגָדֵר אַחֶרֶת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, וְהִיא שֶׁנַּפְשׁוֹ תִּתְחַבֵּר וְתִשְׁתַּתֵּף עִם חֵלֶק הָרַע וְתִשְׁוֶה לוֹ בְּטִבְעָהּ, וְזֶה הוּא גְּמַר הֶחְלֵט נֶפֶשׁ אָדָם לִכְפּוֹר בָּעִקָּר וְלַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה.

וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ״, הוּא חֵלֶק הָרַע שֶׁהוּא מִתְאַחֶה עִם הָאָדָם מִתְּחִלָּתוֹ קוֹדֶם בּוֹאוֹ בָּעוֹלָם. וְאָמְרוֹ בֶּן אִמֶּךָ נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעַ מִנַּיִן בָּא אָח לְצָרָה, וְאָמַר בֶּן אִמֶּךָ שֶׁהִיא אֵם כָּל חַי, שֶׁהִיא חַוָּה שֶׁגָּרְמָה תַּעֲרוֹבֶת הָרַע בִּמְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה בַּחֵטְא הָרִאשׁוֹן. וּכְנֶגֶד גָּדֵר שֵׁנִי שֶׁהוּא מֵסִית הַנּוֹלָד מֵחֵטְא הָאָדָם כַּנִּזְכָּר אָמַר אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ, הֵם תּוֹלְדוֹת מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים בָּנִים זָרִים. וְאָמַר אוֹ בִתְּךָ כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁיּוֹלִידוּ קָטֵיגוֹר בְּמַדְרֵגַת זָכָר וְיֵשׁ בְּמַדְרֵגַת נְקֵבָה, כְּפִי כֹּחַ הַחֵטְא, כְּשֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל יוֹלִיד כֹּחַ הַזָּכָר וּלְפִי חֲלִישׁוּתוֹ יִתְיַחֵס אֵלָיו כִּנּוּי הַבַּת.

וּכְנֶגֶד גָּדֵר שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא קִנְיַן נֶפֶשׁ רָעָה שֶׁתִּתְלַוֶּה עִם הַחוֹטֵא, אָמַר אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, שֶׁשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכוֹ נֶפֶשׁ רָעָה וְתַגְבִּיר בּוֹ הַהֲסָתָה לְהַפְעִיל הָרַע.

וּכְנֶגֶד גָּדֵר רְבִִיעִי שֶׁהוּא נְטוֹת הַנֶּפֶשׁ וּכְלוֹתָהּ לַחֵלֶק הָרַע שֶׁיִּהְיֶה בְּנַפְשׁוֹ, אָמַר רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ, שֶׁאֵין גָּדֵר בֵּין שְׁנֵיהֶם אֶלָּא חֵלֶק הָרַע וְנַפְשׁוֹ בְּחִינָה אַחַת. וְאַחַר הַדְרָגוֹת אֵלּוּ יִהְיֶה כֹּחַ בַּמֵּסִית לְדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה ״נֵלְכָה וְנַעַבְדָה״ וְגוֹ׳.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר בַּסֵּתֶר, לְהָעִיר כִּי הַמֵּסִית הוּא מַסְתִּיר עַצְמוֹ כִּי הוּא הַמֵּסִית, וּמְדַבֵּר כִּמְדַבֵּר דִּבְרֵי אַהֲבָה וְרֵעוּת, וּמַרְאֶה טְלָפַיִם כִּי לֹא לְהָרַע הוּא מִתְכַּוֵּן.

וְאָמְרוֹ לֵאמֹר נֵלְכָה, פֵּרוּשׁ לֹא שֶׁאוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ ״נֵלְכָה נַעַבְדָה״, אֶלָּא אוֹמֵר דְּבָרִים מְסֻתָּרִים, וְתַכְלִית דְּבָרָיו הוּא לוֹמַר נֵלְכָה נַעַבְדָה וְגוֹ׳. גַּם יַעֲרִים בְּמַאֲמָרוֹ לוֹמַר ״נֵלְכָה נַעַבְדָה״ שֶׁכּוֹלֵל עַצְמוֹ עִמּוֹ, וּמִתְחַכֵּם בָּזֶה לוֹמַר שֶׁגַּם הוּא עַד עַתָּה לֹא הָיָה מַסְכִּים לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא רוֹצֶה לַעֲבֹד, וּבָזֶה יַחְשֹׁב הָאָדָם כִּי נַפְשׁוֹ הִיא הַמְּדַבֶּרֶת וְלֹא זוּלָתָהּ שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ. פֵּרוּשׁ, בָּא בְּטַעֲנָה נֶגֶד מַה שֶׁנִּתְחַיֵּב הָאָדָם בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאוֹמֵר לוֹ כִּי אֵין עָלָיו הַחִיּוּב אֶלָּא דַּוְקָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיָּדַע וְקִבֵּל שֶׁלֹּא לְעָבְדָהּ, אֲבָל עֲבוֹדָה זָרָה אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם בָּעוֹלָם אֵין עָלָיו טַעֲנַת מַה שֶׁקִּבֵּל שֶׁלֹּא לַעֲבֹד, כִּי לֹא עָלָה זֶה עַל דַּעַת אָז כְּשֶׁקִּבֵּל, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה, וְלֹא אַתָּה לְבַד אֶלָּא וַאֲבוֹתֶיךָ גַּם הֵם כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יָדְעוּ זוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל