דְּבָרִים י״ג · ד׳

לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃

במילים פשוטות

הפסוק מזהיר שלא לשמוע אל הנביא או חולם החלום ההוא, ומבאר שה׳ מנסה בכך את ישראל לדעת אם הם אוהבים אותו בכל לבבם ובכל נפשם. אבן עזרא מסביר שהניסיון הוא בכך שהעם עוזב את דברי הנביא ואינו נמשך אחריו, ובכך מתגלית צדקת מי שעמד בניסיון. רשב״ם מוסיף שה׳ נתן כוח בכשפים לדעת נולדות, כדי לנסות ולזכות את ישראל שהוזהרו שלא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף אלא ״תמים תהיה עם ה׳ אלהיך״. אם אין הם מאמינים בעבודה זרה למרות האות שהתקיים, זו היא זכותם ועמידתם בניסיון.
מבוסס על אבן עזרא, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תְקַבֵּל לְפִתְגָמֵי נְבִיָא הַהוּא אוֹ לְחָלֵם חֶלְמָא הַהוּא אֲרֵי מְנַסֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן יָתְכוֹן לְמִדַע הַאִיתֵיכוֹן רָחֲמִין יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן בְכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם כי מנסה. בעבור שעזבו ולא המיתו ונסיון השם להראות צדקת המנוסה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי מנסה ה' וגו' - נתן כח בכשפים לדעת הנולדות לנסות ולזכות ישראל, שהתרה בהם: לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם ה' אלהיך - ואם לא יאמינו בעבודת גילולים, זו היא זכותן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ואין הדין נותן להיות האות שלו גדול מן הצווי שלי שהרי מעכשיו אני מזהירכם ומצוה אתכם על זאת.

כי מנסה כבר פירשתי כי אין נסיון בשביל הקב״‎ה כי הכל גלוי לפניו.

הישכם היו״‎ד נקודה בחיר״‎ק.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר מֵעַתָּה כִּי לְנַסּוֹתֵינוּ בָּא ה׳ נָבִיא זֶה, לָמָּה יוּמַת אִם דְּבַר ה׳ בְּפִיהוּ לְנַסּוֹת? וְנִרְאֶה כִּי מַאֲמַר כִּי מְנַסֶּה לֹא בָּא לוֹמַר כִּי ה׳ אָמַר לַנָּבִיא לוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא בָּא לָתֵת טַעַם לַמּוֹפְתִים שֶׁנָּתַן ה׳, וְאָמַר כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה ה׳ נָתַן מוֹפֵת זֶה לְנַסּוֹת.

אוֹ אֶפְשָׁר כִּי לְעוֹלָם מוֹפֵת וְאוֹת זֶה לֹא עֲשָׂאוֹ ה׳ לְנַסּוֹת, אֶלָּא לַאֲשֶׁר יַגִּידוּ אוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְלָאִים מַעֲשֵׂה ה׳, וְנָתַן טַעַם ״כִּי מְנַסֶּה״ תְּשׁוּבָה לְמַה שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: לָמָּה ה׳ לֹא הֵסִיר הַמּוֹפֵת וְהָאוֹת לְבַל יִטְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה׳? לָזֶה אָמַר כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳, לָזֶה הִנִּיחַ הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ, אֲבָל זוּלַת טַעַם זֶה ה׳ יַעֲשֶׂה לְבַל תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי רְשָׁעִים וְלֹא יִהְיֶה לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל