וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֧ה לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ {ס}

ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבתיכם לתת להם ולזרעם, ארץ זבת חלב ודבש. הפסוק מוסיף להבטחה שבפסוק הקודם: שמירת המצוות תביא גם אריכות ימים בארץ שנשבע ה׳ לאבות, ארץ זבת חלב ודבש. אונקלוס מתרגם ״ובדיל דתורכון יומין על ארעא די קיים ה׳ לאבהתכון״. הפסוק מדגיש את השכר הנוסף של שמירת המצוות: לא רק חוזק וירושת הארץ אלא גם אריכות ימים בה. הזכרת השבועה לאבות מקשרת בין ההבטחה ההיסטורית לבין קיומה בדור הנוכחי. תיאור הארץ כ״זבת חלב ודבש״ מבליט את פוריותה וברכתה. יש כאן חיבור בין שמירת המצוות לבין הברכה של ישיבה ארוכה ובטוחה בארץ פורייה. הפסוק מעודד את ישראל לשמור את המצוות מתוך ההבטחה שהנאמנות לה׳ תביא להם אריכות ימים וחיים טובים בארץ המובטחת לאבותיהם.