רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הֹוָ֠ה לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃

ראה נתתי. בְּעֵינֵיכֶם אַתֶּם רוֹאִים, אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה (ספרי):

באו ורשו. אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר, וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה, אִלּוּ לֹא שָׁלְחוּ מְרַגְּלִים לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֵי זַיִן (ע' שם):

לאבתיכם. לָמָּה הִזְכִּיר שׁוּב לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב? אֶלָּא אַבְרָהָם כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יִצְחָק כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יַעֲקֹב כְּדַאי לְעַצְמוֹ (שם):

חֲזֵי דִיהָבִית קֳדָמֵיכוֹן יָת אַרְעָא עוּלוּ וְאַחֲסִינוּ יָת אַרְעָא דִי קַיַם יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן בַּתְרֵיהוֹן

[ראה נתתי לפניכם לשון ראה נופל על כמה דברים].

רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְגוֹ׳. אָמְרוֹ בִּתְחִלָּה רְאֵה לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אוֹמֶר לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁבְּגֶדֶר הָרְאִיָּה שָׁוִים הֵם כְּאִישׁ אֶחָד וְאֵין הַהִשְׁתַּנּוּת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַה שֶׁהֵם אֵין גֶּדֶר כֻּלָּם שָׁוֶה, לָזֶה אָמַר ״לִפְנֵיכֶם״, וּכְמוֹ כֵן כָּל מַה שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק אַחֲרֵי כֵן בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ״ וְגוֹ׳ אֵינוֹ בְּגֶדֶר הַהִשְׁתַּוּוּת כְּאֶחָד.

בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לִכְפּוֹל זִכְרוֹן הָאָרֶץ וְלֹא אָמַר אוֹתָהּ וּמוּבָן שֶׁחוֹזֵר אֶל הָאָרֶץ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ, לְפִי שֶׁאֶרֶץ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ שֶׁרָאוּ שֶׁנָּתַן ה׳ הִיא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁנָּתַן לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לָזֶה כְּשֶׁאָמַר ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ״ הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר מַה שֶׁיִּרְשׁוּ וְאָמַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָטְלוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֹא הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁבוּעָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (במדבר לב:ז) וְהוֹכַחְנוּ מִסִּפְרֵי.