בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. אָמְרוֹ לֵאמֹר, כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר הַדְּבָרִים עַצְמָן כְּצוּרָתָן יֹאמַר ״לֵאמֹר״. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ לֹא שֶׁצִּוָּה אוֹתָם בָּעֵת הַהִיא בְּלָשׁוֹן זֶה עַצְמוֹ, אֶלָּא מְכֻוָּן הַצִּוּוּי הָיָה לֵאמֹר לָהֶם ״שָׁמֹעַ״ וְגוֹ׳.
וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לִרְמוֹז מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסַנְהֶדְרִין (ירושלמי סנהדרין ג:ח:ז) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַב הוּנָא כַּד הֲוָה חֲזֵי זְכוּ לְבַר נָשׁ וְלָא הֲוָה יָדַע לֵיהּ, הֲוָה פָּתַח לֵיהּ מִשּׁוּם ״פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם״ (משלי לא:ט) עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּתֵיבַת לֵאמֹר, כִּי עָלָיו לֵאמֹר לְבַל תִּהְיֶה הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְיִשְׁפּוֹט צֶדֶק.
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין ז:) וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק כ״א מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צָרִיךְ הַדַּיָּן לִשְׁמוֹעַ הַטְּעָנוֹת מִבַּעֲלֵי דִּינִין וְלִשְׁנוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג:כג) ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אוֹמֶרֶת״ וְגוֹ׳. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר לֵאמֹר שָׁמֹעַ, פֵּרוּשׁ שֶׁצָּרִיךְ הַשּׁוֹפֵט לוֹמַר בְּפִיו מַה שֶׁשָּׁמַע מִבַּעֲלֵי דִּינִים.
שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה מַה צָרִיךְ לְצַוּוֹת לָזֶה, אִם לֹא יִשְׁמְעוּ עַל מַה יָדוּנוּ? עוֹד לָמָּה אָמַר בְּדֶרֶךְ זֶה וְלֹא אָמַר ״שִׁמְעוּ״? אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּהְיוּ מַתְמִידִין לִשְׁמֹעַ וְלֹא יָקוּצוּ, וְדָבָר זֶה יִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד הוּא מִבַּעֲלֵי דִּינִים עַצְמָן, שֶׁאִם יֹאמְרוּ ״עוֹד יֵשׁ לָנוּ לִטְעוֹן, עוֹד יֵשׁ לָנוּ לְהוֹכִיחַ״ - לֹא יָקוּצוּ מִדִּבְרֵיהֶם, וּמַה גַּם כְּשֶׁיַּרְבּוּ לְהָבִיא רְאָיוֹת אַחַר רְאָיוֹת וְלֹא הוֹעִילוּ, לֹא יֹאמַר הַדַּיָּן ״שׁוּב אֵין רְאָיָה וְאֵין טַעֲנָה״, אֶלָּא שָׁמוֹעַ בִּתְמִידוּת. וְהַשֵּׁנִי שֶׁאִם הִטְרִיחוּ עֲלֵיהֶם בַּעֲלֵי דִּינִין, לֹא יֹאמְרוּ ״הַרְבֵּה טוֹרַח טָרַחְנוּ הַיּוֹם וְאֵין לִשְׁמוֹעַ עוֹד טוֹעֵן וְנִטְעָן עַד אַחַר זְמַן״, אֶלָּא שָׁמוֹעַ בְּאֵין הֶפְסֵק, וְכָאן נִצְטַוּוּ עַל דִּקְדּוּק עִנּוּי הַדִּין.
עוֹד יִרְצֶה לְהַזְהִירָם לְהִתְחַכֵּם מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בֵּין הַטּוֹעֲנִים לְהַכִּיר אֲמִתּוּת הָעִנְיָן, וַהֲגַם שֶׁעַל פִּי הַטְּעָנוֹת יִזְכֶּה הַזַּכַּאי וְיִתְחַיֵּב הַחַיָּב, אִם נִכָּרִים מִתּוֹךְ סֵדֶר דִּבְרֵיהֶם וּמֵעֲקִימַת שִׂפְתֵיהֶם הֵפֶךְ מַה שֶׁנִּתְחַיֵּב הַדִּין - אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת. וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ לְשׁוֹן הַשְׂכָּלָה, בֵּין אֲחֵיכֶם פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁיַּעַבְרוּ בֵּינֵיהֶם מֵהַדְּבָרִים וּמֵהַהִתְוַכְּחוּת, וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק פֵּרוּשׁ, כְּפִי מַה שֶׁיִּתְבָּרֵר לָכֶם שֶׁהוּא צֶדֶק, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הֵפֶךְ מִשְׁפָּט הַסִּדּוּר, שֶׁהַמִּשְׁפָּט לֹא בָּא אֶלָּא לְדַיָּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּרוּר לַדָּבָר - אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת.
עוֹד נִתְכַּוֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת מִשְׁנָה בְּסוֹף פֶּרֶק א׳ (מכות ו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי מְתוּרְגְּמָן וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וְלֹא מֵהַמְּתוּרְגְּמָן:
עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשּׁוֹפֵט מַצְהִיל פָּנָיו וְנוֹשֵׂא עֵינָיו בְּאֶחָד מֵהֶם וּמַשְׁפִּיל עֵינָיו מֵאֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַשְּׁמִיעָה שָׁוָה בֵּינֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ פֵּרוּשׁ דֶּרֶךְ הַשְּׁמִיעָה תִּהְיֶה בֵּין אֲחֵיכֶם, אִם אַתָּה תִּשָּׂא עֵינֶיךָ - תִּשָּׂא לִשְׁנֵיהֶם, וְאִם תַּשְׁפִּיל - תַּשְׁפִּיל לִשְׁנֵיהֶם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּצַו ה׳ שֶׁלֹּא יִשָּׂא עֵינָיו כָּל עִקָּר בָּהֶם, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעֶה אֶחָד מֵהֶם בְּמִין הָרְאִיָּה שֶׁהוּא עַיִן יָפָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְיִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי חָכָם גָּדוֹל חָסִיד וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, חָבִיב עָלַי כְּרוּחִי, ה״ה הָרַב רַבִּי מֹשֶׁה בִּירְדוּגוֹ זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָיָה מְדַקְדֵּק בִּשְׁעַת הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה וְלֹא הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו כָּל עִקָּר, וְשֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁאִם הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו לְצַד הַהֶכְרֵחַ בְּאֵיזֶה אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין הָיָה מִתְבַּלְבֵּל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אֶלָּא הַשְּׁמִיעָה וְהַדְּבָרִים בָּאִים מֵהַטּוֹעֲנִים לִפְנֵיהֶם בְּאֵין הִשְׁתַּנּוּת לְאֶחָד מֵהֶם, וּבָזֶה ״וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק״.
בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהַזְהִיר עַל שְׁלֹשָׁה דִּינִים הַסּוֹבְבוֹת מִשְׁפַּט צֶדֶק. הָאֶחָד עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק כ״ב מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי וְכוּ׳ שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי וְכוּ׳, עַד כָּאן. כְּנֶגֶד זֶה אָמַר בֵּין אִישׁ, וּכְדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ו.) בְּפָסוּק ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. כְּשֶׁבָּאִים שְׁנֵי אַחִים לְמִשְׁפָּט תָּבֹא סְבָרַת הַדַּיָּן לוֹמַר אֵין לְדַקְדֵּק בְּמִשְׁפָּט זֶה כִּי אֲנָשִׁים אַחִים הֵם, לָזֶה אָמַר וּבֵין אָחִיו.
גַּם נִתְכַּוֵּן לְמַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות לא.) וּפְסָקוֹ רַמְבַּ״ם פֶּרֶק כ״א מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין ב׳: בַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְלֻבָּשׁ בְּגָדִים וְכוּ׳, אוֹמֵר לַמְּכֻבָּד ״אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתְךָ עַד שֶׁתָּדוּן עִמּוֹ אוֹ לְבוֹשׁ כְּמוֹתוֹ״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ וּבֵין אָחִיו - שֶׁיִּהְיוּ אַחִים בְּהַדְרָגָה אַחַת, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא יֵצֵא מִשְׁפַּט צֶדֶק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַמְבַּ״ם בִּתְחִלַּת הַפֶּרֶק.
ג׳ עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות ל.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן, ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״ (ויקרא יט:טו) - שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וּבֵין גֵּרוֹ, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה מִתְגּוֹרֵר כְּמוֹתוֹ, אוֹ שְׁנֵיהֶם בִּישִׁיבָה אוֹ שְׁנֵיהֶם בַּעֲמִידָה, שֶׁזּוּלַת זֶה אֵין כָּאן מִשְׁפַּט צֶדֶק.
