דְּבָרִים א׳ · י״ד

ותענו אתי וגו'. חֲלַטְתֶּם אֶת הַדָּבָר לַהֲנָאַתְכֶם; הָיָה לָכֶם לְהָשִׁיב, רַבֵּנוּ מֹשֶׁה, מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד, מִמְּךָ אוֹ מִתַּלְמִידְךָ? לֹא מִמְּךָ שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ? אֶלָּא יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים עַכְשָׁו יִתְמַנּוּ עָלֵינוּ דַּיָּנִין הַרְבֵּה, אִם אֵין מַכִּירֵנוּ, אָנוּ מְבִיאִין לוֹ דוֹרוֹן וְהוּא נוֹשֵׂא לָנוּ פָנִים (שם):

לעשות. אִם הָיִיתִי מִתְעַצֵּל, אַתֶּם אוֹמְרִים עֲשֵׂה מְהֵרָה (שם):

וַאֲתֶבְתּוּן יָתִי וַאֲמַרְתּוּן תַּקִין פִּתְגָמָא דִי מַלֶלְתָּא לְמֶעְבָּד

וַתַּעֲנוּ אֹתִי וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי) שֶׁאָמַר לָהֶם: ״הָיָה לָכֶם לוֹמַר רַבֵּינוּ מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד וְכוּ׳ מִמְּךָ שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ וְכוּ׳ אֶלָּא שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ״ וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב לְשֶׁבַח, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִצְטַעֲרוּ עַל הַדָּבָר אֲבָל לַהֲנָאַת מֹשֶׁה מָחֲלוּ עַל עַצְמָם, וְהוּא אָמְרוֹ טוֹב הַדָּבָר לְהָקֵל מֵעַל רַבֵּינוּ הֲגַם שֶׁהוּא קָשֶׁה אֶצְלֵנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ לִלְמֹד מִפִּי תַּלְמִידְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ דְּבָרִים קָשִׁים אֶצְלֵנוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. וַהֲגַם שֶׁהַמַּאֲמָר בָּא בִּכְלַל הַתּוֹכָחוֹת, אוּלַי שֶׁהִקְפִּיד גַּם עַל זֶה.

וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה נִתְחַכֵּם לְדַבֵּר דְּבָרִים הַנִּשְׁמָע מֵהֶם שְׁתֵּי דְּרָכִים: אַחַת לִגְנַאי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי, וְאַחַת לְשֶׁבַח כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְטַעְמוֹ כִּי בְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁנֵי סוּגִים: אֶחָד כַּת הַצַּדֶּקֶת וְאֶחָד כַּת הַקַּנְטְרָנִית, וְכָל אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ עַצְמוֹ. וּכְשֶׁאָמַר הַדְּבָרִים כָּל אֶחָד יָבִין אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ: כַּת הַצַּדֶּקֶת דְּבָרָיו לָהֶם כְּדַרְכֵּנוּ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי יוֹדְעִים בְּעַצְמָן מַה הָיְתָה כַּוָּנָתָם, וְכַת הַקַּנְטְרָנִית יַכְאִיבוּ אוֹתָם הַדְּבָרִים כְּפִי מַה שֶׁעָנוּ וְיָבִינוּ כְּפֵרוּשׁ סִפְרֵי.