אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טׇרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃

איכה אשא לבדי. אִם אֹמַר לְקַבֵּל שָׂכָר, לֹא אוּכַל, זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶלָּא מִפִּי הַקָּבָּ"ה:

טרחכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טַרְחָנִין - הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין:

ומשאכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין, הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ; אֵחַר לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת:

ורבכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ רוֹגְנִים (ספרי):

אֶכְדֵין אֵסוֹבַר בִּלְחוֹדִי טָרְחֲכוֹן וְעִסְקֵיכוֹן וְדִינְכוֹן

טרחכם. מגזרת היו עלי לטורח ופי' טרחכם להבין אנשים פתאים המצות:

ומשאכם. שבקשו לחם ומים ובשר כמו לשום את משא כל העם הזה:

וריבכם. זה עם זה:

וריבכם של זה עם זה.

אֵיכָה אֶשָּׂא וְגוֹ׳. הִיא גְּזֵרַת מַאֲמַר ״לֹא אוּכַל״, אֶלָּא שֶׁהִפְסִיק בָּעִנְיָן לְהָרִים מִכְשׁוֹל הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּר ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְחָזַר לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר וְאָמַר ״אֵיכָה אֶשָּׂא״ וְגוֹ׳ ״הָבוּ לָכֶם״ וְגוֹ׳.