דְּבָרִים א׳ · י׳

יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃

במילים פשוטות

משה אומר שה׳ אלוהיכם הרבה אתכם, והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. רש״י שואל: וכי היו ישראל באותו יום כמניין כוכבי השמים? והלא לא היו אלא כשישים ריבוא. אלא הכוונה ש״הנכם היום״ משולים ליום עצמו - קיימים לעולם כחמה, כלבנה וככוכבים, כלומר ברכה של נצח וקיום. אבן עזרא מבאר ש״הרבה אתכם״ מתייחס לריבוי במצרים, שבו נתקיימה הברכה שבירך יעקב את בניו, ו״ככוכבי השמים״ נאמר דרך משל. הפסוק מבטא הכרה בברכת הריבוי שה׳ העניק לעם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והנכם היום ככוכבי השמים. וְכִי כְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וַהֲלֹא לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁשִּׁים רִבּוֹא, מַהוּ וְהִנְּכֶם הַיּוֹם? הִנְּכֶם מְשׁוּלִים כַּיּוֹם - קַיָּמִים לְעוֹלָם כַּחַמָּה וְכַלְּבָנָה וְכַכּוֹכָבִים (עי' ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יְיָ אֱלָהָכוֹן אַסְגֵי יָתְכוֹן וְהָא אִיתֵיכוֹן יוֹמָא דֵין כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא לִסְגֵי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הרבה אתכם. במצרים ונתקיימה הברכה שברך אביכם:

וטעם ככוכבי השמים. דרך משל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הֲרֵי לֹא מָצִינוּ שֶׁנִּתְרַבּוּ מִמַּה שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם רִבּוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶכֵּר, כַּמּוּבָן מִמִּסְפַּר שֵׁנִי שֶׁל שָׁנָה הַשֵּׁנִית, שֶׁעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר שֶׁאָמַר לָהֶם ״בָּעֵת הַהִיא״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הִרְבָּה אֶתְכֶם״ - הִגְדִּיל אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן עוֹד עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חֵלֶק ג׳ רי״א:) שֶׁעַל יְדֵי הַזְכָּרַת רִבּוּי טוֹבָה יַפְעִיל הַשְׁלָטַת כֹּחַ בַּמַּשְׂטִין לְהָרַע, וְאָמַר (שָׁם רי״ב.) שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם עֶלְיוֹן עָלָיו אֵין כֹּחַ בְּכֹחוֹת הָרַע לִשְׁלֹט בּוֹ, וּלְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳ הֲרֵי הוּא מַפְלִיג בְּרִבּוּיִים וְיֵשׁ בָּזֶה חֲשָׁשׁ הָאָמוּר. לָזֶה הִזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם וְאָמַר ה׳ וְגוֹ׳ הִרְבָּה אֶתְכֶם שֶׁבָּזֶה אֵין מָקוֹם לַמֵּרֵעַ כָּאָמוּר שָׁם, וּלְפִי זֶה תִּתְפָּרֵשׁ תֵּבַת ״הִרְבָּה״ כִּפְשָׁטָהּ.

וְהִנְּכֶם הַיּוֹם. דִּקְדֵּק לוֹמַר הַיּוֹם, לְהָעִיר כִּי הַמַּאֲמָר נֶחְלָק לִשְׁנֵי זְמַנִּים: אֶחָד הוּא בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר ״הִרְבָּה אֶתְכֶם״, וְהַשֵּׁנִי הוּא בַּזְּמַן שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, כְּמוֹ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״וְהִנְּכֶם הַיּוֹם״ וְגוֹ׳.

וּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, נִתְכַּוֵּן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין כו.) אֵין מִנְיָן לָרְשָׁעִים, שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיֶה מִסְפָּרָם רַב אֵין רִבּוּיָם רִבּוּי. הָא לָמַדְתָּ שֶׁמִּנְיַן הַצַּדִּיקִים יִתְיַחֵס אֵלָיו הָרִבּוּי הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ מוּעָטִים בְּמִסְפָּר, וְהוּא מַה שֶּׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר וְהִנְּכֶם וְגוֹ׳ כְּכוֹכְבֵי, פֵּרוּשׁ, שֶׁאַחַר שֶׁהִרְבָּה אֶתְכֶם עוֹד לָכֶם שֶׁהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, וְדָבָר זֶה הוּא גַּם כֵּן גֶּדֶר הָרִבּוּי שֶׁבִּהְיוֹתָם כְּכוֹכָבִים יִמָּנוּ לְרִבּוּי עָצוּם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל