מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18ויתמרמר. נלחם עמו במרירות ובאכזריות רב:
וּרְאִיתִ֞יו מַגִּ֣יעַ ׀ אֵ֣צֶל הָאַ֗יִל וַיִּתְמַרְמַ֤ר אֵלָיו֙ וַיַּ֣ךְ אֶת־הָאַ֗יִל וַיְשַׁבֵּר֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י קְרָנָ֔יו וְלֹא־הָ֥יָה כֹ֛חַ בָּאַ֖יִל לַעֲמֹ֣ד לְפָנָ֑יו וַיַּשְׁלִיכֵ֤הוּ אַ֙רְצָה֙ וַֽיִּרְמְסֵ֔הוּ וְלֹא־הָיָ֥ה מַצִּ֛יל לָאַ֖יִל מִיָּדֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ויתמרמר. נלחם עמו במרירות ובאכזריות רב:
וראיתיו מגיע אצל האיל, כי נלחם עם דריוש עצמו פנים אל פנים, ויתמרמר אליו, שעשה את עצמו מר אליו, כי דריוש בקש שלום ורצה לתת לו כסף וזהב ופלגשים ואת בתו לאשה ולא רצה להשלים אתו, ויך את האיל וישבר את שתי קרניו שהכניע מדי ופרס, וירמסהו כי דריוש מת אז, ולא היה מציל שכל המלכים עוזריו לא יכלו להצילו: