רָאִ֣יתִי אֶת־הָאַ֡יִל מְנַגֵּ֩חַ֩ יָ֨מָּה וְצָפ֜וֹנָה וָנֶ֗גְבָּה וְכׇל־חַיּוֹת֙ לֹֽא־יַֽעַמְד֣וּ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל מִיָּד֑וֹ וְעָשָׂ֥ה כִרְצֹנ֖וֹ וְהִגְדִּֽיל׃

ראיתי - מנגח. שלש פאות מערב וצפון ודרום ונקרא המערב ימה, בעבור הים הגדול שהוא בארץ ישראל בפאת מערב, כי כנגד ארץ ישראל ידבר וזה האיל מנגח לפניו גם מימינו, גם לשמאלו ולא לאחריו, כי ממזרח בא וכתוב קורא ממזרח עיט.

וכל חיות - אינם החיות הנזכרות בפרשה הראשונה, רק כל מלכים שמצא בדרך בואו.

ימה. בפאת המערב וכו׳:

ואין מציל. לא היה כח ביד מי להציל מה מידו:

והגדיל. נעשה גדול וחזק:

מנגח. ענין הכאה ודחיפה בקרן:

ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה כי דריוש ואחריו כורש והמלכים שמלכו אחריו כבשו ארצות רבות בכל ג' רוחות אלה, ולא הוצרך להזכיר רוח מזרחית שפרס עמדה ברוח מזרח, וכל חיות לא יעמדו לפניו, שכולם נכנעו תחתיו גם פליופוי אבי אלכסנדר היה שולח מס לדריוש: