עָנֵ֤ה דָנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוִ֖י עִם־לֵֽילְיָ֑א וַאֲר֗וּ אַרְבַּע֙ רוּחֵ֣י שְׁמַיָּ֔א מְגִיחָ֖ן לְיַמָּ֥א רַבָּֽא׃

ענה, עם ליליא - בחזון הלילה.

וארו - כמו: ואלו. ויש אומרים: כי כמוהו וידע אלמנותיו שהוא ארמנותיו.

מגיחין - כמו: יגיח ירדן.

לימא רבא - לים הגדול.

ענה. הרים קול ואמר ולא ספר הכל כ״א ראש מלין אמר לבני דורו:

חזה. רואה הייתי במראה עם שינת הלילה ר״ל בעת השינה:

וארו. ר״ל והנה בארבע רוחות השמים מנשבות רוחות ויוצאות ממקומן אל הים הגדול:

וארו. כמו ואלו ר״ל והנה:

מגיחן. ענין יציאה כמו גוחי מבטן (תהלים כב):

ענה דניאל ואמר, מכאן יתחיל דברי דניאל עצמו, חזה הוית בחזוי עם ליליא, שבעת שראה החלום ראה ג"כ שהוא לילה, שלפעמים ידמה להחולם שרואה ביום והוא ראה שהוא לילה, וזה להורות שבאה הנבואה על הלילה הגדולה שהם הגליות, כמ"ש שומר מה מלילה, וגם זכריה אמר ראיתי הלילה כמש"ש, וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא, שד' רוחות באות מד' רוחות העולם ונושבות בים הגדול ונלחמות בו וכבר בארתי בנבואת זכריה, שהד' מלכיות מצויירים בד' רוחות העולם, שכ"א מד' מלכיות י"ל ממשלה ומקום מיוחד בא' מד' רוחות העולם, גם בארתי שהד' מלכיות הם תמיד במציאות רק שבכל זמן תתגבר מלכות אחת שהוא רוח אחד מרוחות העולם ויתר המלכיות והרוחות נכללים בו, וראה את העולם בדמות הים הגדול כי סערת הרוחות ניכר יותר בים, וחיות הים גדולות מחיות היבשה, כאילו כ"א סוער בים להתגבר ולתפוש ממשלה, ועי"כ ראה.