עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקָ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי׃

ענה. הרים המלך את קולו והיה משתבח בעצמו ומתייהר ואמר הלא זאת היא בבל הגדולה אשר אני בניתי אותה להיות בה בית מלכות:

בתקף. והנה בניתי אותה בחוזק כחי לא בעזר זולתי ואף רק לכבוד תפארתי בניתי אותה לא לצורך מה להשגב בה מפני האויב כי ידי משלה לי:

ענה מלכא ואמר, ר"ל שאמר שאינו מתירא מן הגזירה כי תקיף כחו נגד בני אלים, כי הלא זאת היא בבל רבתא אשר אני בניתי לבית מלכות בתקף חסני וליקר הדרי, ואחר שכחי עמדה לי לבנות עיר מלכות כזאת ומזלי מצליח א"א לרדת ולתהפך תחת מסבות, אם מצד חזקי וגבורתי אם מצד יקר הדרי במעלה וחשיבות, וחשב שאם היה נגזר עליו גזירה כזאת היה נעשה איזה רושם במלכותו, אם שתקטן בית מלכותו, אם שיאבד חזקת לבו ויקר הדרו, אין זאת כי אם ששר עם אלהים ועם אנשים ויוכל: