וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסַרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן׃

ומתכנשין, והדברי מלכא - יועציו שהן נהוגין עמו.

בגשמיהון - גופותם, כמו: וגשם יגדל:

וריח נור - ריח אש לא עבר עליהם, כמו: מעדה בגד ביום קרה.

לא התחרך - כמו: לא יחרוך רמיה צידו. והזכיר הבגד העליון ואין צריך להזכיר האחרים.

ומתכנשין. ונאספו אחשדרפניא וגו׳ ויועצי המלך וראו את האנשים האלה אשר לא שלט האש בגופם ושער ראשם לא נשרף ונחרך וסרבליהון לא נשתנו מן האש ואף ריח אש לא עברה בהם:

בגשמיהון. בגופם כי ושבט לגו כסילים (משלי כ״ו:ג׳) ת״י ושבטא לגושמיהון:

התחרך. ענין שריפה כמו לא יחרוך רמיה (שם יב):

עדת. עברה כמו לא עדה עליו שחל (איוב כ״ח:ח׳):

ומתכנשין, אז התאספו האחשדרפנים וכו' (ומה שלא הזכיר אדרגזריא גדבריא וכו', נראה שהם היו כהני עכו"ם, כמ"ש למעלה שקרא לשם גם כהני בעלי הדתות, והם נכלמו בראותם כי שוא עבודתם, ותחת מלכותו היו גם עובדי האש שהיו רבים בעת ההיא כנודע, והם בושו מבטחונם, וז"ש חז"ל במליצתם שאלה ארבעה נשרפו אז), וראו לאנשים האלה שלא שלט האש בגופם, ושער ראשם לא התחרך, ומלבושיהם לא השתנו, וריח אש לא היה בם, כי חפשו עלילות לאמר שסכו א"ע סלמנדרא, אבל ראו שגם השער לא הוחרך, ועדן אמרו שהשערות יונקים מן הגוף והועיל להם הסיכה, עז"א שראו שגם המלבושים לא נשתנו מן האש, ובאשר גם ע"ז אמרו שיש מלבושים הנטוים מאבן שאין האש שולט בו, עז"א שראו כי ריח אש לא היה בם, שזה לא יוכל להיות על ידי תחבולה טבעית: