עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר (לכשדיא) [לְכַשְׂדָּאֵ֔י] מִלְּתָ֖ה מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהֽוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ענה - יש מלות רבות לשון כשדים פירושם כפי טעם המקום, ולפי טעמי אזדא כמו קיימא ואמת הוא והטעם זאת המלה היא תתקיים, ומיהו הן לא תודיעוני החלום ופתרונו חייבי מות אתם. ויפת אמר: תעשו קטיעות קטיעות. ואמר: כי כמוהו נדמה מלך שומרון נכרת וככה ודמיתי אמך, כאילו אמר: חתיכות חתיכות תעשו בחרב, ומלת נולי הריסות וחרבה ושממה. ור' ישועה אמר: כמו דומן.
מלתה וגו׳. הדבר הלך ממני ר״ל שכחתי דברי החלום:
הן לא וגו׳. אם לא תודיעו לי החלום:
הדמין וגו׳. לנתחים תהיו נעשים:
ובתיכון וגו׳. בתיכם יושמו לאשפות ומקום נוול:
אזדא. הלכה ובדרז״ל ואזדא לטעמיה:
הדמין. בת״י הוא ענין נתחים:
ענה, המלך ענה ואמר להכשדים הדבר הלך ממני ר"ל לא כמו שאתם חושבים שאני בעצמי יודע את החלום ואני רוצה לנסות אתכם, לא כן כי החלום הלך מזכרוני, ואל תחשבו שיהיה די לי אם תאמרו הפתרון לבד בלא החלום, שאם לא תודיעוני את החלום ואת פתרונו תחתכו לחתיכות, (או ר"ל שיחתכו מכם איברים לאות גנאי ובושת), וביתכם יושם לבית מחראות, כי בזה ידעתי שאתם מרמים אותי בכזב:
