בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכׇל־אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א ׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥את כׇּל־אַרְעָֽא׃

באדין, כחדא - יחדיו.

כעור מן אדרי קיט - כמוץ יסוער מן גורן בימי הקיץ.

וכל אתר - מקום.

לטור רב - להר גדול ומלאה כל הארץ.

באדין. אז נשחקו ונכתשו כאחד הברזל והחרס וגו׳ מן אברי הצלם ההוא:

והוו. ונעשו כמוץ אשר יסוער מן הגרנות אשר יכניסו בהם התבואות הגדלים בימי הקיץ:

ונשא המון. הרוח נשא אותם ופזרם:

וכל אתר. כל מקום לא נמצא להם ר״ל שמלאו כל הארץ ולא מצא להם להיות די להחזיק את הכל והוא ענין גוזמא והפלגה:

ואבנא. האבן אשר הכה את הצלם נעשה להר גדול ומלאה כל הארץ:

כעור. כמוץ או יתכן שתהיה מל׳ נעורת של פשתן ובא בחסרון הנו״ן ור״ל כדבר אשר ינוער:

אז הודקו יחד ברזל חרש נחשת כסף וזהב, והיו כמוץ מגרנות הקיץ, ותשא אותם הרוח, עד שלא נמצא להם שום מקום, והאבן שהכתה את הצלם נעשית הר גדול ותמלא כל הארץ: