בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא׃ {ס}

ברם יש אלה בשמיא - החכמים אמרו לו: אלהין ודניאל אמר אלה חד.

ברם. אבל יש אלוה בשמים המגלה סודות והוא הודיע למלך מה אשר יהיה בסוף הימים וכאומר האלוה אשר הודיע לך הוא גלה לי הסוד הזה:

וחזוי ראשך. מה שראית בראשך לא במוחש ובעין כ״א בכח המדמה אשר בראש והוא החלום וכפל הדבר בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (לקמן יב):

על משכבך. בהיותך על משכבך נרדם וישן:

דנה הוא. זאת היא:

ברם, רק יש אלהים בשמים המגלה רזין, והוא אין לו קשר עם חכמים אלה ולא יגלה להם סודו, וא"כ אין חייבים מיתה על שלא ידעו סוד זה שהוא בלתי אפשר להם לדעתו, אולם בכ"ז לא תאמר לאבדם אחר שאין מהם תועלת, עז"א שהאלהים בשמים הודיע למלך נבוכדנצר מה שיהיה באחרית הימים, שמצד שנבוכדנצר הוא מולך מלכות כללי הודיע לו עתידות מה שיהיה בסוף הימים, וזה אין יודע רק ה' לבדו ולא יגלה זאת לשום אדם רק למלך גדול כמהו שהשתוקק לדעת זאת כמו שיבאר גלה לו זאת פעם אחד, ובכ"ז יהיה לו תועלת מחכמיו, כי ליתר חלומות והודעות שהם קלי הערך נגד הודעה זו, ואינם לאחרית הימים רק לזמן קרוב, ויחלום אותם ע"י כח המדמה וכחות שפלות, זאת יוכלו חכמיו להגיד דבר, וחלום גדול כזה לא יקרה לו עוד כי מציאותיו רחוק, עתה התחיל מענין החלום, חלמך וחזיונך על המשכב הוא זה: