וּמִלְּתָ֨א דִֽי־מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאׇחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי׃

ומלתא, יקירה - כמו ויקר פדיון נפשם שלא מצאה טעם.

אלהין - הם המלאכים העליונים שהם צורת אמת ואינם כגופות והנשמות נגזרות מהן, כאור היוצא מהשמש והנשמות הם גופות, על כן אינמו יודעות הנסתרות רק מעט ובמראות הלילה שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף, והיודע בסוד הנשמה יעיד על דברי.

ומלתא. והדבר אשר המלך שואל היא כבדה וקשה:

ואחרן. אחר לא יש בעולם אשר יגידה לפני המלך רק המלאכים אשר מגוריהם עם בני בשר לא יש להם וכאומר אין אחר להגידה בלעדי המלאכים ואינם פה עמנו: