וְיִטַּע֙ אׇהֳלֵ֣י אַפַּדְנ֔וֹ בֵּ֥ין יַמִּ֖ים לְהַר־צְבִי־קֹ֑דֶשׁ וּבָא֙ עַד־קִצּ֔וֹ וְאֵ֥ין עוֹזֵ֖ר לֽוֹ׃

עד קצו - ושם ימות וזהו: והצליח עד כלה זעם:

ויטע. יעמיד אהלי ארמונו בין הימים להר א״י החמדוה ומקודשת:

ובא עד קצו. שם יבוא עד סופו כי תכלה מלכותו ואין מי יעזור לו לשוב ולהתחזק עוד:

ויטע. מצינו לשון נטיעה באוהלים כמ״ש כאהלים נטע ה׳ (במדבר כ״ד:ו׳):

אפדנו. עניינו ארמון ובדרז״ל חזאי אפדנא דאביי דנפל (ברכות נח) ור״ל אוהליו אשר היו יפים ומשובחים כארמונות:

ויטע אהלי אפדנו בין ימים, כמו שהתבאר זה ביחזקאל (סי' ל"ט) גיא העוברים קדמת הים וחוסמת היא את העוברים, ושם יבא עד קצו כי שם יפלו המון גוג כמש"ש וקרבו שם את גוג ואת כל המונו וכו':