וַיֹּ֜אמֶר שַׂ֤ר הַסָּרִיסִים֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל יָרֵ֤א אֲנִי֙ אֶת־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֣ר מִנָּ֔ה אֶת־מַאֲכַלְכֶ֖ם וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֡ר לָ֩מָּה֩ יִרְאֶ֨ה אֶת־פְּנֵיכֶ֜ם זֹֽעֲפִ֗ים מִן־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר כְּגִֽילְכֶ֔ם וְחִיַּבְתֶּ֥ם אֶת־רֹאשִׁ֖י לַמֶּֽלֶךְ׃

ויאמר - כתוב מאכלכם והוא הפת והבג, ומשתיכם לשון רבים, אשר ישתה המלך בימי הקיץ והחורף ממנו ישתו גם הם.

פניכם זועפים - כפני אנשים זועפים.

כגילכם - אין לו ריע במקרא, רק בדברי קדמונינו בן גילו.

וחיבתם - מגזרת חבולתו חוב והם שני בניינים ושרשם, כמו קם עם קים דברי הפורים האלה.

אשר מנה. הוא בעצמו הזמין וקבע מאכלכם ואיך אשנה את דברו:

אשר למה יראה. אשר למה אעשה כה שיראה המלך את פניכם זועפים ורעים מן פני יתר הילדים:

וחייבתם. ואהיה ע״י חייב את ראשי למלך כי כן משפט המלך להתיז את הראש של מי אשר ימרה את דברו:

מנה. הזמין:

זועפים. ר״ל רעים והוא מל׳ זעף וכעס כי הכועס נשתנה מראית פניו לרוע:

כגילכם. כדמותכם ובדרז״ל בן גילו (יבמות קכ):

ויאמר שר הסריסים, התנצל שהוא אינו יכול לעשות זאת מפני יראת המלך, ובאר להם שאם יגלה בקשתם למלך ירא אני את אדוני המלך אשר מנה את מאכלכם, אחר שהוא עצמו הזמין את מאכלכם על אופן זה. אם יודע לו שאינכם רוצים בפת בגו היא מרידה במלך, ואם אעלים דבר מן המלך מתירא אני מצד אחר, אשר למה יראה את פניכם זועפים, שבעת יראה אתכם ואת יתר הילדים, ישאל לאמר למה יראה את פניכם זועפים וזה יכיר על ידי הילדים האחרים אחר שהם כגילכם, שהם דומים לכם בשנים ובגידול ובמזון ולמה פניכם זועפים נגדם, וע"י שאלה זאת ירגיש בדבר וחיבתם את ראשי למלך, וגם יל"פ שדניאל בקש רק שלא יתגאל ורצה מאכלים אחרים טובים תמורתם שנעשו בהכשר, ובזה אין חשש שיראה את פניהם זועפים רק חשש מרד, ועז"א ירא אני את המלך, ואם יתן להם זרעונים משולחן המלך אין חשש מרד, אחר שהם משולחן המלך, אבל עז"א למה יראה את פניכם זועפים: