חֲבַקּוּק א׳ · ד׳

עַל־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹא־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת־הַצַּדִּ֔יק עַל־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה. עַל זֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹאִין הַצְלָחָתוֹ שֶׁלּוֹ, תָּפִיג וְתַעֲבֹר תּוֹרָה מֵהֶם, וְיִשְׁמְעוּ לוֹ וְיִשְׁתַּחֲווּ לַצּוּרָה בְּבִקְעַת דּוּרָא.

וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט. הַדָּת לַאֲמִתּוֹ.

מַכְתִּיר. סוֹבֵב, כְּמוֹ (תהילים כב:יג) ״אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

עַל כֵּן פָּגַת אוֹרַיְתָא וְלָא נָפֵיק לְאַפְרַשׁ דִינָא אֲרֵי רְשִׁיעַיָא מְסַלְעֲמִין לְצַדִיקַיָא עַל כֵּן לָא נָפֵיק דִינָא כֵיוָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

על כן תפוג תורה. הואיל שיצליח נ״נ תחלש התורה ותפול ולא יעשה משפט לנצח ר״ל זמן רב כל ימי ממשלתו כי יאמרו הכל לפי המקרה ואין משגיח:

כי רשע. על כי נ״נ מכתיר את הצדיק להצר לו בכל עבריו כי אף כי חטאו ישראל נחשבים המה לצדיקים למולו:

על כן. בעבור זה מעקמים את המשפט ולא יעשוה על צד היושר כי חושבים שאין דין ואין דיין (ואף כי חטאו ובע״כ נפרע מהם מתלונן שהיה להם לפול ביד ה׳ ולא בידו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

תפוג. ענין רפיון וחלשות כמו נפוגותי ונדכיתי (תהלים לח):

מכתיר. מסבב ככתר המסבב את הראש וכן אבירי בשן כתרוני (שם כב):

מעוקל. ענין עקום כמו ארחות עקלקלות (שופטים ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

על כן, בני העולם טוענים נגדך לאמר, הלא על כן תפוג תורה, שעי"ז תפסק התורה שהיא מלמדת עקרי האמונה ושה' משגיח ושופט צדק, ועתה יכחישו בפנות התורה ממך שרואים שהרשע מצליח והצדיק אובד, וכן לא יצא לנצח משפט, גם המשפט הנימוסי בין אדם לחברו הגם שהשכל מחייבו (וא"א שיפוג מן הלב כי מוסדות המשפט קבועים בלב האדם בטבע) בכ"ז לא יצא מכח אל פועל המעשה, כי רשע מכתיר את הצדיק, ר"ל גם הצדיק שרוצה לעשות משפט לא יוכל לעשותו, כי הרשע הוא המכתיר את הצדיק, ר"ל שהוא המלביש אותו כתר ועטרה שהצדיק השופט הוא קבוע לשפוט מאת המלך הרשע שהוא נתן עטרת הנשיאות בראשו, וצריך הוא להתנהג כפי חוקי הרשע ומשפטיו שהם עוות ועקול הדין, על כן יצא משפט מעוקל. שגם המשפט שהוא מיושר בפנימיותו וקרוב אל היושר צריך להיות מעוקל בחיצוניותו, להפיס דעתו של הרשע המכתירו שאינו רוצה במשפטים ישרים, כ"ז דברי הריב והמדון שנושאים העולם על ההשגחה ועל הנהגת ה':

מקור: ספריא · נחלת הכלל