הספר נחתם בהבטחה אישית: ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי, ושמתיך כחותם כי בך בחרתי. רש״י מסביר את עומק הדברים: הם נאמרים כנגד מה שנגזר על יכניה אביו, שנאמר עליו ״חי אני אם יהיה כניהו חותם על יד ימיני״, וכאן מתהפכת הגזירה. אבן עזרא מבאר ״אקחך״ כדרך ״ישלח ממרום יקחני״, ומסביר ״ושמתיך כחותם״ - שמור כאילו היית חותם על יד ימיני, והכל בדרך משל. הספר הקצר נסגר אפוא בביטול קללה שנאמרה דורות קודם.
ביום ההוא, אז יצמח צמח לבית דוד, ואז אקחך (ר"ל הזרע שיקים ממנו או שהוא עצמו יקום בתחיה) ושמתיך כחותם, שהוא יהיה תכלית הבריאה וחותמת, וכחותמו של הקב"ה שהוא אמת וקיים לעד, כי בך בחרתי מצד הבחירה שבחר בדוד עבדו ובזרעו: