חַגַּי ב׳ · י״ז

מָחִיתִי יַתְכוֹן בְּשִׁידְפוֹנָא וּבְיַרְקוֹנָא וּבְבַרְדָא יַת כָּל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן וְלֵיתֵיכוֹן תָּיְבִין לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ:

הכיתי - כבר הזכרתי בספר עמוס כי מכת השדפון בקמה כמו: שדופות קדים.

וירקון - שמוריק והעד כי כן הוא שהזכיר הברד.

וטעם את כל מעשה ידיכם - כי מאירת ה' כללה הכל הפך: וברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה.

ואין אתכם אלי - הטעם לא שבתם אלי והנה התברר כי ה' יסרם אולי ישובו מדרכם הרעה ולא שבו, על כן נתן להם המשל הנזכר.

הכיתי אתכם וגו׳. וחוזר ומפרש את כל מעשה ידיכם התבואות שזרעתם אותם הכיתי בשדפון ובירקון:

ואין אתכם אלי. ר״ל ואין אני רואה אתכם שבים אלי:

בשדפון. ענין לקות הזרע עד לא נגמר הבשול:

ובירקון. היא הכספת פני התבואה ונהפך לירקון:

הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד. ומדוע היה זה? מפרש (הכיתי) את כל מעשה ידיכם ואין אתכם אלי, מה שהיה רק מעשה ידיכם אלי ואין אתכם בהמעשה. ר"ל שהיו רק פעולות חיצוניות רק מעשה ידים ואתם בעצמכם לא הייתם אלי, ר"ל שעשיתם מעשה בלא כוונה, גוף בלא נשמה, מקדש אבנים בלא לבבות, לכן הכיתי ושלחתי מארה במעשה ידיכם: