חַגַּי ב׳ · ט״ו

וָמָעְלָה. שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ.

מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן. מִטֶּרֶם חֲזַרְתֶּם לָשׁוּב וּלְהוֹסִיף עַל יְסוֹד שֶׁיִּסַּדְתֶּם בִּימֵי כֹּרֶשׁ וּבָטֵל. עַתָּה שִׂימוּ לְבַבְכֶם לַעֲסֹק בַּבִּנְיָן וּבְלִמּוּד צָרְכֵי כְּהֻנָּה.

וּכְעַן שַׁווּ כְעַן לִבְּכוֹן מִן יוֹמָא הָדֵין וּלְעֵילָא עַד לָא יִתְּשֵׁם נִדְבַּךְ עַל נִדְבַּךְ בְּהֵיכְלָא דַיָי:

ועתה שימו נא לבבכם - וטעם ומעלה - היום הבא אחר זה, כמו: מבן עשרים שנה ומעלה ותחסר מלת כי.

מטרם שום אבן - וטרם ישרת בעבור אחר, וכן הוא מטרם היותם האבנים יסוד ההיכל כל בא אל ערמת דגן ויחשבו המחשבים שיהיו בה עשרים מדה והנה חציה, כי המארה היתה בה.

מלת לחשוף - מים מגבא כמו לדלות והנה המארה שימצאו בה, פחות מהחצי שיחשבו.

ועתה. ר״ל אם כי עדיין אין קרבנם לרצון הואיל ואינם יודעים משפטי טומאה וטהרה וא״כ בנין הבית הוא הכנה לבד להקריב בה כשילמדו כי אז תהיה לרצון:

שימו נא. ר״ל עכ״ז הבינו ההפרש שבין אחר התחלת הבנין ובין קודם ההתחלה ושימו נא וגומר:

מן היום הזה ומעלה. ר״ל מלפניה:

מטרם שום. עד לא הושם אבן הבנין על אבן יסוד ההיכל לבנות הכותל כי היסוד בנוי בימי כורש כמ״ש בעזרא:

ועתה שימו נא לבבכם, מלבד מה שירצה שישימו לבבם להתבונן על הנהגת ה' שיתנהג עמהם מהיום הזה והלאה שהתחילו לבנות המקדש שתשתנה הנהגתו לברכה ולטוב, רמז ג"כ שישימו לבבם בהיכל ה', שישתדלו שהלב ימצא בהיכל ה', ר"ל שלא יהיה הבנין ועבודת המקדש אך פעולת הגוף רק שיהיה מעשה הלב והנפש, ובטרם תשימו אבן אל אבן לכונן הבנין תשימו לבבכם בהיכל ה', כי בנין האבנים בלא הלב לא יהיה בו קדושה, שהקדושה לא תדבק בפעולות חיצונות שהם כנוגע אל הדבר בחוץ, כנ"ל: