בְּרֵאשִׁית ט׳ · כ״ד

בנו הקטן. הַפָּסוּל וְהַבָּזוּי, כְּמוֹ הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם (ירמיה מ"ט):

וְאִתְּעַר נֹחַ מֵחַמְרֵהּ וִידַע יָת דִּי עֲבַד לֵהּ בְּרֵהּ זְעֵירָא

וייקץ נח., הכתוב לא גילה מה נעשה. והעושה היה כנען וכן היה כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו רק גלה הדבר ושמע כנען ולא נדע מה עשה,

וטעם בנו הקטן לעד כי כן, הוא אומר "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" (בראשית יו"ד ו) גם וי"ו בנו שב אל הם הנזכר על כן קלל כנען והאומר שקלל נח את בן בנו בעבור שבירך אלהים את בניו זה דרך דרש:

בְּנוֹ הַקָּטָן. בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים, וּכְנַעַן הָיָה הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי חָם, וְאוּלַי הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי בָנִים שֶׁל נֹחַ אָז, וְעִם זֶה הָיָה בִּדְרָכָיו קָטָן בַּגּוֹיִם, בָּזוּי מְאֹד.

אשר עשה לו בנו הקטן הטובה אשר עשה לו בנו הקטן ולכך ברכו יותר מהגדול.

וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. לֹא נִכְתַּב בַּפָּרָשָה מִי הִגִּיד לְנֹחַ מָה שֶׁעָשָׂה לוֹ בְּנוֹ, וְכִי רָאָה נֹחַ זֶה בִּנְבוּאָה? וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קח:) שְׁלֹשָׁה שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה: עוֹרֵב, כֶּלֶב וְחָם וְכוּ׳. וּלְפִי זֶה, כְּשֶׁעָמַד נֹחַ מִשְּׁנָתוֹ הָיָה מִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ מִי עָשָׂה לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, וַדַּאי אֶחָד מִבָּנָיו הֶחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה לוֹ זֶה שֶׁרְבָעוֹ. וּמִתּוֹךְ הַהִתְבּוֹנְנוּת נִזְכַּר בְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן בַּתֵּבָה, כִּי טִמְּאָהּ עַל יְדֵי תַּשְׁמִישׁ בַּזְּמַן הָאָסוּר. אָמַר נֹחַ: מִי שֶׁעָשָׂה זֶה, עָשָׂה גַּם זֶה, וּלְפִיכָךְ קִלְלוֹ. וּמַה שֶּׁקִּלֵּל לִכְנַעַן בְּנוֹ וְלֹא קִלֵּל אֶת חָם עַצְמוֹ, רַבּוּ בָּזֶה הַדֵּעוֹת, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּנַעַן רָאָה וְהִגִּיד לְחָם אָבִיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַךְ אֶת נֹחַ וּבָנָיו, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לְקַלֵּל אֶחָד מִבָּנָיו אַחַר שֶׁכְּבָר בֵּרְכָם ה׳. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּנַעַן הָיָה מְגַלֶּה עֲרָיוֹת, וְאָבִיו לָמַד מִבְּנוֹ כֵן לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה כְּנַעַן.

וּמַה שֶׁקִּלְּלוֹ בְּעַבְדוּת, לְפִי שֶׁרוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן, וּבְעַל כָּרְחוֹ עֶבֶד יִהְיֶה עַל פַּת לֶחֶם, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:) כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכָּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא כוּ׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו״ (בראשית ט:כה), וְאַחַר כָּךְ חָזַר שֵׁנִית וְאָמַר ״וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ״ (בראשית ט:כז) וְלֹא הִזְכִּיר ״עֶבֶד עֲבָדִים״, נִרְאֶה לִי שֶׁ״עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו״ הַיְינוּ שֶׁכְּנַעַן יִהְיֶה עֶבֶד עֲבָדִים שֶׁל אֶחָיו מַמָּשׁ, בְּנֵי חָם, כִּי בְּלָאו הָכֵי אָח הַקָּטָן עֶבֶד לְאֶחָיו הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְעַל יְדֵי הַקְּלָלָה נִתּוֹסֵף לוֹ לִהְיוֹת לָהֶם עֶבֶד לַעֲבָדִים. אֲבָל לְשֵׁם וּלְיֶפֶת יִהְיֶה סְתָם עֶבֶד לָמוֹ, כִּי דַּי בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי בְּלָאו הָכֵי לֹא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת עֶבֶד לְדוֹדוֹ.