התחילו ללמודמקצה חמשים ומאת יום. הִתְחִילוּ לַחֲסֹר וְהוּא אֶחָד בְּסִיוָן. כֵּיצַד? בְּכ"ז בְּכִסְלֵו פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי ג' מִכִּסְלֵו וְכ"ט מִטֵּבֵת הֲרֵי ל"ב, וּשְׁבָט וַאֲדָר וְנִיסָן וְאִיָּר קי"ח, הֲרֵי ק"נ:
וְתָבוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא אָזְלִין וְתָיְבִין וַחֲסָרוּ מַיָּא מִסּוֹף מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין
וישבו המים. למטה מהארץ כמשפטם בסוף חמשים ומאת יום, גם זה החשבון, בדרך נבואה ידעו והאומרים כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום, חמשה חדשים וזה לנו לאות שהם חדשי חמה, והנה לא דברו נכונה על דבריהם כי שנים ימים יחסרו גם האומר כי בחשבון העבור היה עושה וישים בחדש השני מרחשון ותהיה השנה שלימה, ולמה כל זה, ואפילו היה כתוב כי נח היה חשבונו על החמה או תחלת השנה מתשרי לא נתנו המועדים ע"י נח גם יתכן על מנוח התיבה לדבר דברים ארוכים לכן לא יועלו ולא יצילו כי תהו המה:
ויחסרו המים פירש רש״י מקצה חמשים ומאת יום התחילו המים לחסור והוא בא׳ בסיון כיצד בכ״ח בכסלו פסקו הגשמים הרי שלשה מכסלו וכו׳ אלמא סבירא ליה האידנא לפרש״י דיום כ״ח בכסלו אינו ממנין המ׳ יום של ירידת גשמים אלא הרי הוא ממנין החמשים ומאת יום של תגבורת המים, ולמעלה גבי ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום סבירא ליה לפרש״י דיום כ״ח דכסליו הרי הוא ממנין הארבעים יום של ירידת גשמים שפירש רש״י - אין יום ראשון מן המנין לפי שאין לילו עמו שהרי כתיב בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש נבקעו וגו׳ נמצאו ארבעים יום כלים בכ״ח בכסליו, לפיכך נכון לשקול דעתו של פרש״י הכי - אין יום ראשון מן המנין - אין ענין יום ראשון של ארבעים יום של ירידת גשמים שהוא י״ז במרחשון מן ענין מנינן של אחרים, שהרי האחרים לילותיהן עמהן וזה אין לילו עמו ומכל מקום הרי הוא ממנין הארבעים יום של ירידת גשמים, ובסדר הזה תמצאם ליישב פרש״י, יום י״ז במרחשון היה ראשון לארבעים יום של ירידת גשמים ואין לילו עמו וי״ב שנשארו ממרחשון וכ״ז מכסלו שלילותיהן היו עמהם וליל כ״ח בכסלו להשלים יום י״ז במרחשון שלא היה לילו עמו הרי לך ארבעים יום שלמים מעלות השחר של י״ז במרחשון עד עלות השחר של כ״ח בכסלו וכן כתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, אבל החמשים ומאת יום של תגבורת גשמים אין צורך למנותם שלמים הלילות עם הימים שהרי כתיב מקצה חמשים ומאת יום כלומר מעלות השחר של כ״ח בכסלו עד צאת הכוכבים של אחד בסיון. ואם תרצה למנות החמשים ומאת יום שלמים הלילות עם הימים תמנה אותם מעלות השחר של כ״ח בכסלו עד עלות השחר של אחד בסיון ויהיו חמשים ומאת יום וחמשים ומאת לילות שלמים. ואם לחשך אדם על פרש״י מי הזקיקו למנות ליל כ״ח בכסלו מן הארבעים יום של ירידת גשמים והיום מן החמשים ומאת יום דמאי איכפת ליה אם היום נמנה עם לילו מן הארבעים יום אכתי יהא סיון שביעי להפסקה אלא היינו טעמא אם תמנהו מן הארבעים יום לא תמצא ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש אלא בי״ח לחדש, כיצד שני ימים מכסלו וקמ״ז מטבת שבט אדר ניסן אייר ואחד מסיון הרי ק״נ יום כלים לסוף יום אחד בסיון, למחר התחילו המים לחסור ד׳ אמות לי״ו יום וכשכלו הי״ו יום משהתחילו המים לחסור א״כ נחה התיבה בי״ח לחדש וכתיב ותנח התיבה בשבעה עשר לחדש, לא תמצא בראשון באחד לחדש חרבו המים כיצד בשני בסיון התחילו המים לחסור ומשם תמנה ששים יום לחסרון החמש עשרה אמה של המים לכשנראו ראשי ההרים ומשם ששים יום עוד עד שלוח אחרונה של היונה ותמצא שהם כלים בשלשה בתשרי וכתיב בראשון באחד לחדש חרבו המים.
וַיָּשׁוּבוּ הַמַּיִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: נִמְשָׁכִים וְשָׁבִים הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בַּנִּמְצָא לְיָם אוֹקְיָינוֹס, וְאָמְרוֹ וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם פֵּרוּשׁ: שֶׁהָיוּ נֶחְסָרִים מֵעַצְמָן כְּדֶרֶךְ מַיִם בּוֹלְעִים מַיִם (בראשית רבה י״ג), וְאָמְרוֹ מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ: עִנְיָן זֶה שֶׁשָּׁבוּ הַמַּיִם וְחָסְרוּ הָיָה בְּסוֹף ק״נ יוֹם לִירִידַת הַמַּבּוּל.