בְּרֵאשִׁית ו׳ · י״ח

והקמתי את בריתי. בְּרִית הָיָה צָרִיךְ עַל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא יִרְקְבוּ וִיעַפְּשׁוּ וְשֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר (ב"ר):

אתה ובניך ואשתך. הָאֲנָשִׁים לְבַד וְהַנָּשִׁים לְבַד; מִכָּאן שֶׁנֶּאֱסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: (שם):

וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמָּךְ וְתֵעוֹל לְתֵבוֹתָא אַתְּ וּבְנָךְ וְאִתְּתָךְ וּנְשֵׁי בְנָיךְ עִמָּךְ

והקימותי את בריתי לאות שהשם נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול ואם לא נמצא בתחלה מפורש כאשר מצאנו במשנה התורה "נשלחה אנשים לפנינו" (דברים א כב), ומלת והקמותי שאקיים את שבועתי והקרוב אלי שזאת הברית רמז לקשת וטעם ברית הסכמה ודבר שבחרו שנים, והוא מגזרת ברו לכם איש (ש"א י"ז ח) והמלה בסמוך ובמוכרת שוה וכן שְבִת יעקב (תהלים פ"ה, ב) ובנותיו בשבית (במדבר כא כט), וי"א שברית גבול כרות

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ו':י"ח) לְאוֹת כִּי הַשֵּׁם נִשְׁבַּע לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בַּמַּבּוּל הוּא וּבָנָיו, וְאִם לֹא נִכְתַּב תְּחִלָּה מְפֹרָשׁ, כַּאֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים א כב) "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ". וּמִלַּת "וַהֲקִימוֹתִי", שֶׁאֲקַיֵּם שְׁבוּעָתִי. וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁזֹּאת הַבְּרִית רֶמֶז לַקֶּשֶׁת. וְטַעַם בְּרִית, הַסְכָּמָה וְדָבָר שֶׁבָּחֲרוּ שְׁנַיִם, מִגִּזְרַת "בְּרוּ לָכֶם" (שמואל א יז ח), וְהַמִּלָּה בְּסָמוּךְ וּבְמֻכְרָת. וְכֵן "שְׁבִית יַעֲקֹב" (תהלים פה ב), "וּבְנוֹתָיו בַּשְּׁבִית" (במדבר כא כט). וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּרִית, גְּבוּל כָּרוּת, כָּל אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְיוֹתֵר נָכוֹן בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי עִנְיַן "וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי" לֵאמֹר בְּעֵת שֶׁיָּבֹא הַמַּבּוּל תִּהְיֶה בְּרִית קַיֶּמֶת אִתְּךָ, שֶׁתָּבֹא אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבֵיתְךָ וּשְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר לְהַחֲיוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁתִּחְיוּ שָׁם וְתִתְקַיְּמוּ לָצֵאת מִשָּׁם לְחַיִּים, וְהַבְּרִית הוּא דְּבַר הַשֵּׁם כְּשֶׁיִּגְזֹר אֹמֶר בְּלֹא תְּנַאי וְשִׁיּוּר וִיקַיֵּם. וְהִזְכִּיר הַבְּרִית וְהִזְכִּיר שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם, וְהוּא כִּלְשׁוֹן "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם" (אסתר ט כז), שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם דָּבָר לִהְיוֹתוֹ קַיָּם. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הַבְּרִית מֵעוֹלָם הִיא, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִן "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", וְהִנֵּה בְּרִיתִי כְּמוֹ בְּרִיָּתִי, וְהַמִּלָּה כְּמוֹ סְמוּכָה, כִּי הִיא סְמוּכָה לָעוֹלָמִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, יְצַוֶּה שֶׁתָּקוּם וְתִהְיֶה עִם הַצַּדִּיק. וְכֵן "וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם" (בראשית ט':ט'), "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ" (מלאכי ב ה), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי. אַחַר הַמַּבּוּל.

והקמתי את בריתי אתך שלא יכרת זרעך מפני המבול.

וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ. הָיָה צָרִיךְ הֲקָמַת בְּרִית עַל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא יִרְקְבוּ, וְשֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר, לְשׁוֹן רַשִּׁ״י. וְיֵשׁ לוֹ סֶמֶךְ מִן הַמִּקְרָא מִדְּקָאָמַר ״וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה״ (בראשית ו יח), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבְּרִית זֶה הוּא שֶׁיּוּכַל לָבֹא אֶל הַתֵּבָה מִבְּלִי מוֹנֵעַ. וּרְקִיבַת הַתְּבוּאָה לָמַד מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אִתָּךְ״, וְכִי אִתּוֹ לְבַד הֵקִים הַבְּרִית? וַהֲלֹא גַּם עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הֵקִים הַבְּרִית! אֶלָּא רָמַז לִבְרִית הַמִּילָה שֶׁכְּבָר אִתְּךָ, וְזֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה קְצָת, כִּי הֲסָרַת הָעָרְלָה הַיְינוּ הֲסָרַת מוֹתְרוֹת הַדָּמִים הַגּוֹרְמִים עִפּוּשׁ, וְכֵן רִקּוּב הַתְּבוּאָה בָּא מֵחֲמַת הַפְּסֹלֶת הַמֵּבִיא עִפּוּשׁ וְרִקָּבוֹן. וְעוֹד, שֶׁהָעָרְלָה נִקְרֵאת חֶרְפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד יד) ״כִּי חֶרְפָּה וְגוֹ׳ לָתֵת אֶת אֲחוֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה״. וְהָרָעָב נִקְרָא גַּם כֵּן חֶרְפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו ל) ״וְלֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם״. וּבַהֲסָרַת חֶרְפַּת הָעָרְלָה יוּסַר חֶרְפַּת הָרָעָב, וְדָבָר זֶה לְמֵדִין מִיּוֹסֵף, כְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ הַמִּצְרִים ״אָסַפְנוּ תְּבוּאָה וְהִרְקִיבָה״, צִוָּה לָהֶם יוֹסֵף שֶׁיִּמּוֹלוּ, וְהִסְכִּים פַּרְעֹה עַל יָדוֹ.

וַהֲקִמוֹתִי אֶת בְּרִיתִי וְגוֹ׳. הָיָה צָרִיךְ לְהַקְדִּים לוֹמַר ״וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה״ עַד סוֹף, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר ״וַהֲקִמוֹתִי אֶת בְּרִיתִי״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה לא:יב) בְּרִית שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר, עַד כָּאן. וּלְדֶרֶךְ זֶה צָרִיךְ לְהַקְדִּים ״וַהֲקִימוֹתִי״ וְגוֹ׳ קוֹדֶם ״וּבָאתָ״.

עוֹד נִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת ה׳ הִיא, לֶהֱיוֹת שֶׁהֶחְלִיט לוֹ הַגְּזֵרָה עַל בְּנֵי דּוֹרוֹ וְאָמַר לוֹ כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע, חָשׁ כִּי יַחְשֹׁב נֹחַ כִּי כְּשֵׁם שֶׁהֶרְאָהוּ בָּרִאשׁוֹנִים כֵּן יִקֶּר מִקְרֵהוּ וּמִקְרֵה זַרְעוֹ לְהִמָּחוֹת בְּדוֹר אַחֵר, וְזוֹ הַצָּלָה שֶׁאֵין תַּכְלִיתָהּ הַצָּלָה קַיֶּמֶת. לָזֶה תֵּכֶף וּמִיָּד רָמַז לוֹ מַה שֶׁעָשָׂה לְבַסּוֹף, שֶׁכָּרַת עִמּוֹ בְּרִית לְבַל יָבִיא עוֹד מַבּוּל וְלֹא יִכָּרֵת עוֹד כָּל בָּשָׂר. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לְךָ כַּדָּבָר הַזֶּה וּלְהִמָּלֵט מֵהָרָעָה הַמְּצוּיָה ״וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה״ וְגוֹ׳.

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁקִּיֵּם עִמּוֹ בְּרִית שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֵהוּ בַּתֵּיבָה וַהֲרֵי הוּא אָבוּד מֵעַצְמוֹ. וְהִיא שֶׁעָמְדָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח:א): ״וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְגוֹ׳ וַיַּעֲבֵר וְגוֹ׳ רוּחַ עַל הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, וְאַחֲרֵי כֵן צִוָּה לוֹ לִיכָּנֵס לַתֵּיבָה בְּקִיּוּם בְּרִית זֶה. וַהֲגַם שֶׁלֹּא הוּזְכַּר שָׁם בְּרִית, סָמַךְ עַל מַה שֶׁהוּזְכַּר כָּאן. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים״, כִּי שֵׁם זֶה יִקָּרֵא עַל הַמִּשְׁפָּט וּבַדִּין זָכַר אֶת הַבְּרִית. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (בראשית רבה פל״ג) כִּי הָפַךְ הַדִּין לְרַחֲמִים לְצַד צִדְקָתוֹ, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.