בְּרֵאשִׁית ו׳ · י״ד

עשה לך תבת. הַרְבֵּה רֶוַח וְהַצָּלָה לְפָנָיו, וְלָמָּה הִטְרִיחוֹ בְּבִנְיָן זֶה? כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עוֹסֵק בָּהּ ק"כ שָׁנָה, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ מַה זֹּאת לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם עָתִיד הַקָּבָּ"ה לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, אוּלַי יָשׁוּבוּ:

עצי גופר. כָּךְ שְׁמוֹ. וְלָמָּה מִמִּין זֶה? עַל שֵׁם גָּפְרִית שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לִמָּחוֹת בּוֹ:

קנים. מְדוֹרִים מְדוֹרִים לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה:

בכפר. זֶפֶת בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּמָצִינוּ בַּתַּלְמוּד כּוּפְרָא בְּתֵבָתוֹ שֶׁל משֶׁה, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תָּשִׁים דַּיָּהּ בְּחֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ; וְעוֹד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת, אֲבָל כָּאן מִפְּנֵי חֹזֶק הַמַּיִם זִפְּתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ:

עִבֵד לָךְ תֵּבוֹתָא דְאָעִין דְּקַדְרוֹם מְדוֹרִין תַּעְבֵּד יָת תֵּבוֹתָא וְתֶחְפֵּי יָתַהּ מִגָּו וּמִבָּרָא בְּכּוּפְרָא

גופר. שם עץ קל הוא על פני מים ואין ריע לו במקרא:

קנים. להיות כל חיה ועוף ובהמה איש ואשתו שהם זכר ונקבה לבדו

ושם תיבה ולא ספינה, כי איננה על צורת אניה ואין לה משוטים:

וכפרת אותה. י"א שהיא מגזרת כפרת, והטעם מכסה משיחה וי"א שהכופר כדמות זפת וי"א שיש טיט בארץ מהעפר והוא מדביק ועומד כזפת וי"א שהוא הנקרא בלשון ישמעאל בתמורת הכ"ף בקו"ף והנכון שמלת "וכפרת" מגזרת בכופר:

מבית. כמו לפנים:

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת. בַּזְּמַן הַקָּצוּב לָהֶם לְמַעַן יִרְאוּ וְיָשׁוּבוּ:

עשה לך תבת פרש״‎י הרבה רוח וכו׳‎ עד להביא מבול אולי ישובו, הכל גלוי לפניו שלא היו עתידין לשוב אלא כנגד מדת הרחמים שהיתה מבקשת רחמים עליהם פרש״‎י כך. וגם כך תפרש גבי ויהי הגשם, גלוי היה לפניו שלא יחזרו אלא להשקיט מעליו מדת הרחמים שהיתה מליצה עליהם זכיות הוריד לפניה המים בנחת וראתה היא שלא חזרו בתשובה.

עצי גפר גפרית יוצא ממנו ואינו כלה במים. וצוה לקחת עץ זה להראות להם במה הם ראויין לידון.

וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר רבותינו ז״‎ל אמרו ברותחים קילקלו ברותחים נידונו. וא״‎ת היאך יכול הזפת להתקיים הרי היה נימוח במים הרותחים אלא י״‎ל נס בתוך נס היה. וי״‎א שהמים שסביב לתיבה צוננים היו דאי לא תימא הכי היאך נמלטו סיחון ועוג אחיו למאן דאמר מבול ירד לארץ ישראל.

עֲשֵׂה לְךָ וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַאֲמַר הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל (יחזקאל יד:יד): ״וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ אֶת נַפְשָׁם״. פֵּרוּשׁ: דַּוְקָא שְׁלֹשָׁה יֵשׁ כֹּחַ בִּזְכוּתָם לְמַלֵּט עַצְמָם שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֲלֵיהֶם הָרָעָה, אֲבָל שְׁנַיִם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֶחָד מֵהַשְׁלֹשָׁה לֹא יִמְנַע הַמַּשְׁחִית מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ מִקַּדְמוֹנֵינוּ שֶׁהִקְשׁוּ, וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁבַּחֻרְבָּן נֶהֶרְגוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים, דִּכְתִיב (תהלים עט:ב): ״נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ״. וְתֵרְצוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה חָסִיד יָחִיד בֵּין רַבִּים בְּעֵת הַהֶרֶג, וְנֶאֱמַר (תהלים צד:טו): ״עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט״, אֲבָל כְּשֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה אוֹ יוֹתֵר יְצָרְפוּ זְכוּתָם וְיַצִּילוּ עַצְמָן אֲפִלּוּ תּוֹךְ הָרָעָה, עַד כָּאן. זֶה הוּא מַה שֶׁדִּיֵּק ה׳ בְּנֹעַם דְּבָרָיו כְּשֶׁצִּוָּהוּ לַעֲשׂוֹת תֵּבָה לְהִנָּצֵל בְּתוֹכָהּ, אָמַר אֵלָיו כִּי הַטַּעַם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִמָּלֵט בַּתֵּבָה וְלֹא יָגֵן בַּעֲדוֹ זְכוּתוֹ בַּל קְרוֹב אֵלָיו הָרָעָה, לְצַד שֶׁאֵין עִמּוֹ צַדִּיקִים וְהוּא לְבַדּוֹ נִמְצָא, וְהוּא אָמְרוֹ עֲשֵׂה לְךָ לְשׁוֹן יָחִיד, וְלָזֶה יֵשׁ לוֹ לָחוּשׁ לְ״עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט״. וּמִכָּאן אַתָּה לָמֵד כִּי בָּנָיו לֹא הָיוּ צַדִּיקִים כְּמוֹתוֹ, שֶׁאִם הָיוּ צַדִּיקִים הֵם בְּצִדְקָתָם יְמַלְּטוּ עַצְמָן מִבְּלִי מִפְלָט כִּי הֵם לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה. וְצָרִיךְ לְיַשֵּׁב דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵבֵאתִי בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה כִּי אַבְרָהָם לֹא בִּקֵּשׁ עַל פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה לְפִי שֶׁלָּמַד מִנֹּחַ שֶׁהָיוּ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְכוּ׳ עַד כָּאן, וְקָשֶׁה, נֹחַ לֹא הָיָה אֶלָּא יָחִיד בְּדוֹרוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים כְּנֹחַ וְאָז יְמַלְּטוּ עַצְמָן אַחַר יְצִיאַת הַקֶּצֶף בָּעוֹלָם וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיהֶם לִנְגֹּף, אֲבָל לְהָגֵן שֶׁלֹּא יֵצֵא הַמַּשְׁחִית הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים לְמַטָּה מִנֹּחַ יוֹעִילוּ וַאֲפִלּוּ לְהָגֵן עַל אֲחֵרִים. וְלָזֶה פֵּרַט בַּכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב וְלֹא אָמַר שְׁלֹשָׁה צַדִּיקִים סְתָם. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי אַחַר שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לַמְחַבֵּל מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ.