וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כׇּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ {ס}

כי השחית כל בשר. אֲפִלּוּ בְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף נִזְקָקִין לְשֶׁאֵינָן מִינָן:

וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֱנַשׁ יָת אָרְחֵהּ עַל אַרְעָא

ומה שאמרו קדמונינו ז"ל כי טעם השחית כל בשר את דרכו שכל חי לא שמר דרך תולדתו ועות הנתיב הנטוע הידוע נכון הוא ומה נכבד דרש שדרשו שהשחיתו במים ודנם השם במים וכאשר מימיהם ממעל ומתחת כן היו המים שהשחיתם בם:

כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ אִם נְפָרֵשׁ כָּל בָּשָׂר כְּמַשְׁמָעוֹ, וְנֹאמַר שֶׁאֲפִלּוּ בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם לְהִזָּקֵק לְשֶׁאֵינָן מִינָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ו':י"ב), נֹאמַר "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם", לֹא מִפְּנֵי כֻּלָּם אֶלָּא מִפְּנֵי מִקְצָתָם, וְסִפֵּר עֹנֶשׁ הָאָדָם לְבַדּוֹ. אוֹ שֶׁנֹּאמַר שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ גַּם בָּזֶה תּוֹלַדְתָּם, וְהָיְתָה כָּל הַבְּהֵמָה טוֹרֶפֶת וְכָל הָעוֹף דּוֹרֵס, וְהִנֵּה גַּם הֵם עוֹשִׂים חָמָס. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט "כָּל בָּשָׂר" זֶה כָּל הָאָדָם, וּלְמַטָּה יְפָרֵשׁ "כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים" (בראשית ז':ט"ו) "וּמִכָּל הַחַי מִכָּל בָּשָׂר" (בראשית ו':י"ט), כָּל חַי בְּגוּף, אֲבָל בְּכָאן "כָּל בָּשָׂר" כָּל הָאָדָם, וְכֵן "יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי" (ישעיהו סו כג) וְכֵן "בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ" (ויקרא יג כד):

וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה. מֵעַצְמָהּ, כִּי בְּזוּלַת עֹנֶשׁ הָיְתָה בְּדֶרֶךְ הַשְׁחָתָה בְּהַשְׁחָתַת דַּרְכָּם הַמְקַלְקֶלֶת הַתּוֹלָדָה וּבַגָּזֵל הַמְקַלְקֵל הַמְּדִינוֹת, כְּעִנְיַן "וְטַחֲנִי קָמַח" (ישעיהו מז:ב).

כי השחית כל בשר את דרכו תשמישו כמו דרך גבר בעלמה וכבר נצטוו תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינהו אבל לא לשאינו מינה לפיכך הנני משחיתם את הארץ מדה כנגד מדה.

כל בשר אבל לא דגים לפי שלא נגזרה גזרה על הדגים שבים היינו דכתיב מכל אשר בחרבה מתו.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה. זֶה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵין רוֹאֶה בִּלְתִּי ה׳ לְבַדּוֹ, כִּי הַכְּפִירָה עִקָּרָהּ בַּלֵּב. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה (יחזקאל יד ה) ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה בַּלֵּב. ״כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ״, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁנִּקְרָא ״דַּרְכּוֹ״, כְּ״דֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה״ (משלי ל יט). וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כו ד) חָטְאוּ בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַל הָאָרֶץ״, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית לח ט) ״וְשִׁחֵת אָרְצָה״. וְיִתְבָּאֵר עוֹד בְּסָמוּךְ תֹּאַר הַצַּדִּיק וְהַתָּמִים בַּפָּסוּק ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ״, שֶׁאַף הָאָרֶץ נִתְקַלְקְלָה, יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח כה) בַּפָּסוּק ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״, שֶׁהָאָרֶץ נוֹגַעַת בַּדָּבָר.