וַיִּפֹּ֥ל יוֹסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֽוֹ׃

כאשר יעקב אביו נפטר, נפל יוסף על פני אביו, בכה עליו ונשק לו. בעל אור החיים מדייק בלשון הפסוק ״וישק לו״ - דווקא לו, ליעקב, נשק יוסף, שכן אין זה ראוי לנשק מת אחר, מפני שגופת המת מלאה טומאה והטומאה בוקעת ועולה, ועלולה לפגום בנפש הנושקת. אך את יעקב מותר היה לנשק, לפי שהצדיקים נחשבים חיים אף במיתתם. הפסוק מתאר את רגע הפרידה הכואב של הבן מאביו, את הבכי ואת הנשיקה האחרונה, ומיד לאחר מכן יעבור הכתוב לספר על ההכנות לקבורה ולהלוויה הגדולה שיערוך יוסף לכבוד אביו.