וַיִּהְיוּ֙ כׇּל־יְמֵ֣י מַהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {ס}

הפסוק מסכם את כל שנות חייו של מהללאל - שמונה מאות תשעים וחמש שנים - ומסיים במילה ״וימת״, כדרך כל הדורות שבפרק. זהו הסיכום הכולל של ימיו, המצרף את השנים שלפני הולדת ירד ואת השנים שלאחריה. אין כאן ביאור מיוחד מן המפרשים, ולכן ההבנה היא לפי הפשט. המילה ״וימת״ החוזרת בכל דור מדגישה את גזירת המיתה שנקנסה על האדם. מהללאל, הדור החמישי מאדם, האריך ימים כאבותיו, בהתאם לטבעם החזק של הדורות הראשונים שקדמו למבול.