בְּרֵאשִׁית מ״ח · ח׳

וירא ישראל את בני יוסף. בִּקֵּשׁ לְבָרְכָם וְנִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁעָתִיד יָרָבְעָם וְאַחְאָב לָצֵאת מֵאֶפְרַיִם וְיֵהוּא וּבָנָיו מִמְּנַשֶּׁה:

ויאמר מי אלה. מֵהֵיכָן יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְרָכָה:

וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת בְּנֵי יוֹסֵף וַאֲמַר מַן אִלֵּין

ואחר שאמר וירא ישראל את בני יוסף. איך יאמר לא יוכל לראות, רק טעמו לראות היטיב שיכירם:

וירא ישראל - אף על פי שכתוב לפנינו ולא יוכל לראות. יש רואה דמות אדם ואין מכיר דמות פניו. וכן: לא יראני האדם. וכתיב: ראיתי את ה'.

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף. רָאָה שֶׁהֵם בְּנֵי אָדָם, אֲבָל לֹא הִכִּיר מִי הֵם.

ויאמר מי אלה לפי פשוטו לא היה רואה שיוכל להכיר ולהבחין צורתם שהרי כתוב ועיני ישראל כבדו מזוקן ומה שכתוב וירא ישראל את בני יוסף רואה ואינו רואה אבל את יוסף הכיר לקולו שהיה מדבר עמו.

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וַהֲלֹא שְׁבַע עֶשׂרֵה שָׁנָה הָיוּ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְאֵיךְ שׁוֹאֵל עֲלֵיהֶם? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא) כִּי רָאָה בָּהֶם רְאִיָּה שִׂכְלִיִּית שֶׁעָתִיד לָצֵאת מֵהֶם רְשָׁעִים, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. וְצָרִיךְ לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב כְּפִי פְּשׁוּטוֹ, וְהוּא כִּי גִּלָּה לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁיַּעֲקֹב כָּבְדוּ עֵינָיו מִזּוֹקֶן שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהַכִּיר, וּלְצַד זֶה הֲגַם שֶׁרָאָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים לְפָנָיו לְבַד יוֹסֵף שֶׁעִמּוֹ הָיָה מְדַבֵּר וְהִכִּירוֹ לְצַד שֶׁהוֹדִיעוּהוּ שֶׁאָמְרוּ לוֹ (בראשית מח:ב) ״הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף״ כָּאָמוּר לְמַעְלָה, וְהַבָּנִים לֹא הִכִּירָם, לָזֶה שָׁאוֹל שָׁאַל עֲלֵיהֶם ״מִי אֵלֶּה״?

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן יַעֲקֹב לְעוֹרֵר אַהֲבַת הָאָב עַל הַבֵּן קוֹדֶם שֶׁיְּבָרְכֵם, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְּרָכָה בְּתִגְבּוֹרֶת הָאַהֲבָה וְהַחִבָּה. וְלָזֶה שָׁאַל מִי אֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי בְּנוֹ הֶחָבִיב אֶצְלוֹ לוֹמַר ״בָּנַי הֵם״ וְיֶהֱמוּ מֵעָיו לָהֶם, וְהוּא סוֹד (ירמיהו לא:כ) ״מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ וְגוֹ׳ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ״ וְגוֹ׳: